ביום הזיכרון לשואה ולגבורה השנה, בני הנוער של "מכבי צעיר" ארגנו אירועי "זיכרון בסלון" ברחבי הארץ. בני הנוער של "מכבי צעיר" קיימו אירועים בקהילותיהם המקומיות, כדי ליצור הזדמנות משמעותית ללמוד על השואה מפי ניצולים. חלקם שיתפו אותנו בחוויותיהם ובאופן שבו בחרו להנציח את השואה.

חדרה: עדי אייבושיץ

שמי עדי, ואתמול השתתפתי באירוע "זיכרון בסלון" שנערך בסניף מכבי בהדרה, ישראל. המרצה באירוע היה דודי דוד, בנו של פנחס. פנחס גדל בבלגיה, ולאחר שבלגיה נכבשה על ידי הנאצים הוא נמלט עם משפחתו לצרפת. בתחילה הוא שהה בבית דודו עם כל משפחתו, ואז נשלחה משפחתו למחנה ריכוז. במחנה הריכוז היו פנחס ואחותו חיה עם אמם ואביהם, עד שהופרדו מהם.

התנאים במחנה היו קשים ואכזריים. יום אחד הגיע כומר ושכנע את האמהות למסור את ילדיהן כדי שיוכל להציל אותם ולהעבירם לאימוץ (חלקן הסכימו, אחרות לא סמכו עליו). הן הלכו לבית החולים והעמידו פנים שהן צרפתיות. מאוחר יותר נאלצה המשפחה המאמצת להעביר את האחים למקום אחר, והם הגיעו לבית יתומים בצרפת, שם הצילו 108 ילדים יהודים.

בית היתומים שימש כבית ויצר קשרים עם ילדים יהודים ממקומות אחרים. כמה חודשים לאחר מכן, בעל בית היתומים לא יכול היה עוד לפרנס את הילדים, והם נאלצו לחצות את הגבול מצרפת לספרד ברגל, בעזרת מדריכי טיולים. זה היה מסע קשה, אך לבסוף הם הגיעו לספרד ועברו מעיר לעיר עם קבוצה נוספת של ילדים יהודים, עד שעלו על ספינה בדרכם אל מה שהפך לימים למדינת ישראל. פנחס והילדים האחרים גדלו ובסופו של דבר הקימו משפחות משלהם בישראל.

החוויה שלי מ"זיכרון בסלון" הייתה מרגשת מאוד; הסיפור היה מרתק ומלא תפניות ושינויים. האחים הללו הועברו ממקום למקום ונאלצו לעזוב כל מקום שאליו הגיעו לאחר חודשים ספורים בגלל הנאצים. היה להם מזל רב, וזה ניכר בסיפור. בכל מקום שאליו הגיעו, והם הגיעו למקומות רבים, היו חסידים ואנשים טובים שעזרו להם, וזה הראה לי שטוב לב יכול לנצח אפילו בתקופות האפלות ביותר.

גדרה: רותם נבון

השנה התקיימו כ-15 אירועי "זיכרון בסלון" בקהילה שלי בגדרה. כשניים מהם תוכננו על ידי חברי הסניף שלי, והם גם השתתפו בהם. בכל "סלון" היו כ-40 אנשים שבאו לשמוע עדות של ניצולי שואה.

בסלון ה"סלון" הראשון – שלמה גרוס סיפר את סיפורו האישי ואת סיפור עלייתו לישראל. בסלון ה"סלון" השני – צביקה פלזנסקי סיפר את סיפור משפחתו.

לדעתי, אירוע זה מהווה דרך חשובה מאוד להנציח את השואה ולהדגיש את ערכינו היהודיים

מאת: יונתן כרמל

אנו סניף של "מכבי צעיר ישראל" – אנו מתחייבים לשמר את זיכרון השואה ולהנציח אותה, ולהעביר את המסר לדורות הבאים!

אתמול, 30.4.2019, נפגשנו עם ניצול שואה בן 95 בביתו של אחד מחברי הסניף שלנו בפולג. 35 מבוגרים, מתנדבי "שינשין" ורכז הסניף התכנסו לאירוע זה. כולנו הוקסמנו מאוד ממה שהניצול שיתף אותנו. כשנכנס לבית וראה כל כך הרבה פרצופים צעירים, הוא אמר שהוא נרגש מאוד להיות שם ושזו זכות גדולה שמישהו מקשיב לסיפורו, במיוחד תנועת מכבי צעיר. אנו אסירי תודה על כך שבא לשתף אותנו. הבטחנו לו שנשתף את סיפורו על השואה עם כמה שיותר אנשים. הוא התרגש מאוד והודה לנו מכל הלב. אנו מבטיחים לזכור ולעולם לא לשכוח, ולהעביר את זיכרונות השואה לדור הבא.

יד רמב"ם: גיא היון

השנה החלטנו לעשות משהו קצת שונה ביום הזיכרון לשואה. הפכנו את הכיתה שלנו לחדר זיכרון, שבו כל אחד מאיתנו שיתף בסיפורים על ילדים ובני נוער מתקופת השואה. הזמנו את כל תושבי הקהילה לבוא, לראות, לשמוע ולהיזכר יחד איתנו. כל תלמיד בחר בסיפור של ילד והציג אותו בפני כולם. בסוף, כולם הדליקו נר זיכרון וכתבו את תחושותיהם בספר הזיכרון שלנו.

ריסון ליזיון ווסט: מאי ריש

40 חברי "מכבי צעיר" בריסון לציון התכנסו בסניף המקומי של "מכבי צעיר" בערב יום השואה, ונהנינו מערב משמעותי ומרגש במסגרת אירוע "זיכרון בסלון". אנו, חברי "מכבי צעיר" ריסון לציון מערב, זכינו לפגוש את ניצולת השואה קרול צ'ימט ולשמוע את סיפורי ההישרדות המרגשים שלה. נזכור ולא נשכח לעולם! הערב הזה היה משמעותי וחשוב כל כך! חשוב תמיד להנחיל את סיפוריהם של ניצולי השואה, לזכור תמיד ולא לשכוח!

נס ציון: אור כץ

היום, 2.5.19, יום הזיכרון לשואה

חברי תנועת הנוער "מכבי" בנס ציונה השתתפו בעצרת הארצית של תנועות הנוער שנערכה ביד ושם. במהלך היום למדנו, התבוננו ושמענו סיפורים על השואה, על חוויותיהם של יהודי אירופה באותן שנים, ועל חסידי אומות העולם. היום הסתיים בטקס מרגש שבו אריה ומלכה, ניצולי שואה, שיתפו את הקהל בסיפורם הקשה.

נילי: גלעד אמרוסי

כששמענו שהוזמנו לכנסת לטקס יום הזיכרון לשואה, אני לא חושב שהבנו עד הסוף את המשמעות של טקס כזה. הגענו לטקס לבושים במכנסי חאקי ועניבות, המדים שלנו. במהלך הטקס זה באמת היכה בי – נכון שהעם היהודי עובר קשיים רבים לאורך הדרך, אבל עכשיו יש לנו מדינה, המדינה היהודית. זהו ניצחון האור על החושך. למרות שניסו למחוק אותנו, הצלחנו לקום על רגלינו כמו תמיד. בכנסת זה פשוט הרגיש כמו דוגמה חיה לכך. פתאום הבנתי את הדבר החשוב ביותר – אני גאה להיות יהודי! לשיר את "התקווה" לצד ראש ממשלת ישראל, שהוא יהודי וניצול שואה מהדור השני, ואני, ניצול שואה מהדור השלישי. עומדים בחליפות חאקי ועניבות ושרים יחד את "התקווה" – ההמנון הלאומי שמאחד את כולנו. אין רגע עוצמתי מזה. אסיים בציטוט שורה מההמנון הלאומי: "להיות עם חופשי בארצנו".

זיכרון יעקב:

מכבים:

באר שבע:

רשון לציון: