תדמיינו שאתם ילד ביישן בן 5 בשבוע הראשון בגן, וחושבים שרק עכשיו מצאתם את החבר הראשון שלכם בכיתה. אתם מבקשים ממנה לבקש מאמא שלה לקבוע איתכם מפגש משחקים. אבל היא מגיבה באופן בלתי צפוי ואומרת: "אני לא יכולה לשחק איתך כי אתה יהודי". איך הייתם מגיבים? לא ידעתי איך להגיב, אז פשוט אמרתי "אה" והלכתי משם. אבל זה משהו שתמיד נשאר איתי. מאוחר יותר למדתי שזו תופעה שנקראת אנטישמיות. 

למרבה הצער, עם העלייה החדה באנטישמיות בשנים האחרונות, תקריות אנטישמיות הפכו למציאות קשה בחיי היומיום שלי. בין אם הדברים נאמרו על ידי חבריי, זרים אקראיים או אנשים שראיתי בהם חברים, ההערות היו פוגעות באותה מידה.

ב-7 באוקטובר 2023 התעוררתי נרגשת לקראת חגיגת חג שמחת תורה. כמו כולנו, הדבר הראשון שעשיתי באותו בוקר היה להסתכל בטלפון שלי. כבר בשנייה הראשונה שגללתי באינסטגרם, הוצפתי בצער עצום. לא רק שישראל הותקפה, היא נכבשה מהאוויר, מהיבשה ומהים על ידי ארגון טרור, שלחץ אזרחים חפים מפשע, הרג אותם באכזריות וחטף אותם. לראות סרטונים של אחיי ואחיותיי היהודים נטבחים, נאנסים וערופים רק בגלל עצם קיומם, בזמן שאני כאן באמריקה, חסרת אונים לעצור את הפגיעה בעמי וחסרת יכולת להתעלם מהזוועות. 

הימים הבאים היו קשים, במיוחד כי ביליתי חודש בישראל בקיץ האחרון והכרתי שם חברים ישראלים קרובים בגיל שלי, ועכשיו הם מתמודדים עם המלחמה הזאת ממש ליד הבית שלהם. אבל, החברים היהודים שלי ואני הצלחנו לתמוך זה בזה. ההליכה לבית הספר ביום שלישי, ה-10 באוקטובר, הייתה אחד הדברים הקשים ביותר עבורי בשלושת השבועות האחרונים. הילדים בבית הספר שלי אפילו לא היו מודעים לכך שמשהו חריג קורה. השיחות חסרות הרגישות עם חבריי לכיתה היו קורעות לב. כשתחלתי להסביר את המצב, הוצפתי בתגובות כמו: "סופי, נו באמת. זה לא כזה נורא".

הייתי יכולה להמשיך ולדבר בלי סוף על כל מקרה אנטישמי שחוויתי. אך אם יש דבר אחד שלמדתי, הוא שאנחנו, כעם יהודי, חייבים לעמוד יחד. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שמישהו ישתוק. בין אם זה כרוך בהפרכת המיתוסים והשקרים הבוטים המופצים ברשתות החברתיות, בהשמעת קולכם בקהילה המקומית, או סתם בהעלאת דגל ישראל – לקולכם יש חשיבות. אנחנו, כעם יהודי, שרדנו גלות, דעות קדומות וניסיון להשמדה מוחלטת. עלינו להראות לעולם שאנחנו גאים להיות יהודים, לא משנה מה.

אבותינו לא שרדו את הבלתי נתפס, ולא המשיכו לבנות מחדש את חייהם היהודיים במעשה התרסה נועז, כדי שנשתוק בעוד עמנו מתמודד עם אותה שנאה כיום. האנטישמיות היא צורת השנאה העתיקה ביותר. אני יושבת כאן וכותבת את הדברים כאישה יהודייה גאה ללא התנצלויות, במעשה התרסה משלי. אני קוראת לכם בכל תוקף להצטרף אליי במאבק הזה. אנו חייבים זאת לכל יהודי ויהודייה שקדמו לנו, לעם היהודי שחייו נלקחו ממנו רק משום שהיה יהודי, ולאלה שהמשיכו לחיות כדי לספר את סיפוריהם. אנו חייבים זאת לעתיד העם היהודי, כמו גם לשאר האנושות. איננו יכולים ולא נניח לשנאה לנצח.