בקיץ האחרון ביקרתי בישראל בפעם הראשונה במסגרת תוכנית " BBYO Journey". במשך שלושה שבועות טיילתי ברחבי הארץ יחד עם 45 בני נוער אמריקאים נוספים, וביקרנו בכל מקום, מתל אביב ועד אילת. 

הטיול שלי התחיל והסתיים בירושלים, המקום האהוב עליי מבין כל המקומות שביקרנו בהם. השווקים התוססים, השכונות המגוונות ורחובות העיר העתיקה הפכו אותה ליעד המועדף עליי. בהמשך ביקרנו בתל אביב ובילנו את זמננו בביקור במוזיאונים, בלמידה על התרבויות השונות בישראל ובחוויה של חיי העיר בישראל. 

כמי שגדל באוקלהומה, מדינה ללא מוצא לים, לא היו לי הזדמנויות רבות לראות את הים. באילת הצלחתי לצלול עם שנורקל ולצאת לשייט על "סירת בננה" בים סוף. זה היה שונה מאוד מהעיר הגדולה תל אביב, ואפשר לי להעריך את יופיו הטבעי של ישראל. נופי המדבר וחופי אילת היו מהרגעים הבולטים בטיול שלי. 

במהלך הטיול ביקרתי ב"נתיב העשרה", אחת החוויות המשמעותיות ביותר שחוויתי בישראל. נתיב העשרה היא קהילה הממוקמת ממש על גבול עזה. בילינו כמה שעות עם צמרית זמיר, מייסדת ארגון בשם "Path to Peace". צמרית פתחה בפנינו את ביתה כדי להראות לנו את המציאות היומיומית בקהילה שלה. למדנו כי הם נמצאים במרחק של שניות ספורות בלבד ממקלט, וכי מרבית הבניינים בקהילה מבוצרים כמו מקלטים כדי להגן על התושבים. נתיב העשרה קרובה כל כך לגבול, עד שלעתים קרובות "כיפת ברזל" אינה מצליחה ליירט את הרקטות בזמן. בתקופות של הסלמה, כמו זו שאנו חווים כעת, התושבים ישנים במקלטים, כי אם יירו עליהם רקטות באמצע הלילה, הם לא יוכלו להגיע למקלטים במהירות מספקת. בסוף הביקור, הנחנו יצירת אמנות מחמר על קטע מחומת הגבול שניתן לראות מעזה. 

נתיב העשרה הייתה אחת מהקהילות הרבות שהוחרבו בהתקפות ב-7 באוקטובר. כשאני משחזרת את שלושת השבועות שביליתי בישראל, התקופה שלי בנתיב העשרה בולטת במיוחד. היא מזכירה לי עד כמה השלום באזור שברירי, וכמה חשוב לפעול למען עולם חומל יותר.