כמו רוב הבנות היהודיות, גדלתי עם שתי תובנות בנוגע לרכילות. התובנה הראשונה הייתה " לשון הרע": הרעיון שדיבור שלילי כלפי אדם או קבוצה אחרת, שאינו נועד ברצינות לתקן או לשפר מצב שלילי, הוא ללא ספק מזיק. סבי וסבתי הזהירו אותי לפעמים מפני הפיכתי ל"ינטה", המילה ביידיש ל"רכילאית". עם זאת, התובנה השנייה הייתה שמשפחתי וחבריי בכל זאת עסקו ברכילות. ארוחות הערב בילדותי מעולם לא היו שלמות בלי שהורי יתלוננו על עמיתיהם לעבודה, וכל יום לימודים שלי כלל האזנה לרכילות. עד היום, אני מוקסמת מהסתירה הזו; כל תרבות, דת וחברה נראות כמי שמרתיעות מרכילות, אך עושות זאת בכל זאת. מתברר שהניואנסים של הרכילות יכולים לחשוף הרבה על ההיסטוריה, התרבות ועלינו עצמנו. 

לדברי חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד ומאוניברסיטת מרילנד, רכילות היא אחת מצורות התקשורת העתיקות ביותר של האנושות. חברות של ציידים-לקטים הסתמכו על רכילות כדי לשמור על בריתות ולחלוק משאבים. זהו אינסטינקט אבולוציוני ששרד אלפי שנים, ומתועד בשווקים של מסופוטמיה, במחזות אתונאים וברומנים מהמאה ה-18. קבוצות מדוכאות, ובמיוחד נשים, הסתמכו לאורך ההיסטוריה על רכילות כדי להשיג העצמה. במבנים פטריארכליים, רשתות רכילות אפשרו לנשים לחלוק חוויות של התעללות, ליצור אחריות ולבנות תרבות משותפת, ללא הפיקוח המגביל של גברים. כל זאת כדי לומר שלפעמים הרכילות משמשת ככלי הישרדות. לדוגמה, כשאת מספרת לחברה על מישהו שפגע בך, את מזהירה אותה מפני נזק פוטנציאלי (וגם מקבלת משוב על איך להתמודד עם המצב). כשאנחנו שומעים רכילות, אנחנו גם לומדים למעשה רמזים ונורמות חברתיות. לטוב ולרע, הרכילות מלמדת אותנו אילו התנהגויות מקובלות ומהן התוצאות של אותן פעולות. 

עם זאת, ישנן תופעות לוואי שליליות רבות וברורות; רכילות עלולה לפגוע באמון, ליצור סביבות רעילות ולגרום למתח. אמנם "לפרוק" את הלב בפני אחרים עשוי להביא להקלה רגשית זמנית, אך למעשה הדבר עלול לחזק את הרגשות השליליים. בנוסף, החשש שיהיו דיבורים מאחורי הגב עשוי לעודד התנהגות חיובית, אך גם להוביל לחשיבה יתר, למבוכה ולמודעות עצמית מוגברת מדי. 

אז למה זה חשוב? BBYO מרחב המורכב מ-60,000 בני נוער, כולם בעלי רקעים, אישיות וקושי של גיל ההתבגרות שונים. BBYO ההתנהגות של BBYO קובע בבירור: "אנו מאמינים שרכילות היא מזיקה ופוגעת ביצירת קהילה ובאנשים עצמם." רכילות היא נטייה אנושית עמוקה ובלתי נמנעת. המפתח לניהול רכילות BBYO אינו לאסור אותה במפורש ולהבייש את העוסקים בה, אלא ללמד את בני הנוער כיצד להתמודד איתה בתבונה. זה אומר... 

1. ללמד כיצד להבחין בין רכילות שנועדה להזהיר או להציע עצה לבין רכילות שנועדה להבייש, להשיג כוח או לשעשע
2. יש להבין שאם בני נוער מתכוונים לרכל, עלינו לשנות את האופן שבו הם עושים זאת. לדוגמה, להימנע משימוש בשמות או בפרטים מפורשים, לגבש תוכניות פעולה להתמודדות עם הקונפליקט, ולהתמקד ברגשות ולא במעשיהם של אחרים 
3. התייחסו לזה עוד לפני שזה מתחיל: תנו עדיפות לשקיפות בהנהגת הסניפים והאזורים, תקשרו בצורה ברורה עם החברים, והקנו לבני הנוער במפורש מיומנויות לפתרון סכסוכים, בעיקר באמצעות מסגרות תומכות כמו "ספארטס".
4. בחרו אדם שאתם מרגישים בטוחים לפרוק בפניו את אשר על לבכם, שאינו נמנה עם "המעגל" הקרוב שלכם – אחים, הורים, מטפלים, יועצים וכדומה. 

ההכרה בניואנסים של רכילות מאפשרת לנו לבנות קשרים חזקים יותר עם אחרים, במיוחד בארגונים המנוהלים על ידי בני נוער כמו BBYO. אין בכוונתי לעודד רכילות בשום פנים ואופן, אך אני מזמין את המנהיגים הצעירים לבחון דרכים שבהן נוכל להתמודד עם תופעה זו ולעבד אותה.