לפני קצת יותר משבועיים ישבתי במטוס בדרך לניו יורק, ולא היה לי מושג מה מחכה לי כשאגיע. זה היה סוף שבוע שציפיתי לו כל השנה: השבתון של מחזור "Rise UP" ושני הימים שלאחריו בוועידת "Never Is Now" של ה-ADL. בחודש יוני, כשנפתחה ההרשמה ל-ILN, זה היה הדבר הראשון שתפס את עיניי. קבוצה שבה אוכל לפגוש בני נוער מכל רחבי הארגון, לחלוק את החוויות שלי עם אנטישמיות, שגורמות לעיתים קרובות לתחושת בידוד, וללמוד כיצד להילחם בשנאה הזו, והכל במסגרת BBYO. תירשמו אותי! 

וכך עשיתי. רשמתי את תשובותיי והגשתי את הבקשה בהקדם האפשרי. ההחלטה הטובה ביותר שקיבלתי אי פעם. באוקטובר התקיימה הפגישה הראשונה שלנו. זו הייתה תחושה מדהימה, אפילו בזום, לראות כל כך הרבה בני נוער שמחויבים לאותן שיחות וסדנאות כמוני, ובסופו של דבר, לפרויקטים למאבק באנטישמיות. קדימה שלוש חודשים, והפרויקטים החלו. יכולנו לבחור בין עבודה על פרויקט של סנגור, חינוך, טכנולוגיה או מחקר, וחולקנו לקבוצות של אנשים שבחרו באותו נושא. בחרתי בסנגור, וכעבור כמה שבועות התקיימה השיחה הראשונה שלי עם הקבוצה. במהלך שיחות הפרויקט שלנו, שהובילו עד לטיול המסכם, מנהיגי הקבוצה שלנו הגו ראשי תיבות מדהימים: STAND. ואז לקחנו את STAND והלכנו עם זה. 

STAND הוא ראשי תיבות של Stand up against antisemitism ( התנגדו לאנטישמיות), Teach yourself about Jewish and Israeli history ( למדו על ההיסטוריה היהודית והישראלית), Allocate time for teaching in your community (הקדישו זמן להוראה בקהילתכם), Nurture cross-community relationships (טיפחו קשרים בין-קהילתיים) ו-Dedication to Jewish heritage (הקדשו את עצמכם למורשת היהודית). ראשי התיבות הקלים לזכירה הללו, המהווים כשלעצמם תזכורת לעמוד על שלנו ועל הקהילה היהודית, כוללים דף משאבים ומגוון רחב של תגובות ועצות להתמודדות עם אנטישמיות, המתאימות לכל אות. במהלך השיחות הללו, ראיתי כיצד מילה אחת זו קמה לתחייה, וראיתי כיצד הרעיונות והחוויות שלי, יחד עם אלה של חבריי לקבוצה, מניעים את STAND לפעולה. 

לבסוף הגיע בוקר יום שישי, והגיע הזמן לטוס לניו יורק לשבתון שלנו. ישבתי וחיכיתי בשדה התעופה, לחוצה מההצטרפות לקבוצת אנשים שלא הכרתי אף אחד מהם, אך משהו בתוכי אמר לי שזו תהיה נסיעה בלתי נשכחת, וכך אכן היה. לאחר יום נסיעה ארוך ומלא עיכובים, הקבוצה שלנו, המונה כמעט 30 בני נוער מחמש מדינות שונות ו-24 קהילות שונות, התכנסה כגוף אחד בפעם הראשונה. צפיתי בנו הופכים מזרים ומכרים לחברים, והקשרים פרחו כמעט בן רגע. השבת החלה וצעדנו לבית כנסת, השתתפנו בתפילות, ואז צעדנו אל הילל של אוניברסיטת ניו יורק (NYU) לארוחת ערב, שם זכינו לשמוע מפי סטודנטית שנה א' באוניברסיטה, לשעבר נשיאת GCR, על חוויותיה שם. 

ביום שבת ביקרנו בבית כנסת חדש, ולאחר מכן בפארק, שם ניהלנו שיחות מעמיקות על החוויות שלנו בבתי הכנסת בהם ביקרנו, שהיו שונות זו מזו. בשעות אחר הצהריים התקיימו דיונים בקבוצות קטנות וגדולות בנושא זיהוי אנטישמיות ואנטי-ציונות, ובשיתוף חוויות אישיות. מה שהרשים אותי לאורך השיחות הללו היה עד כמה הקבוצה שלנו התלכדה, וכיצד, כאשר אדם אחד דיבר, כולם באמת רצו להקשיב. זו הייתה קבוצת אנשים שבה לכל אחד היו דעות וחוויות חשובות לחלוק, והקשבנו זה לזה. לאחר מכן הגיעו המצגות של הפרויקטים של כל קבוצה. התפעלתי מהמאמץ שהשקיעה כל קבוצה, וגם מכך שכל פרויקט הצליח להיות ייחודי לחלוטין מהאחרים. כשהגיע תור הקבוצה שלי להציג, באמת נהניתי מאוד. לראות את כל העבודה הקשה מתגבשת לחוויה אחת היה מדהים. באמצעות מערכונים, דיונים, פעילויות מעשיות ומשחקים, כל אחד בחדר יצא מהמצגות עם ידע חדש וביטחון עצמי לקראת הפעם הבאה שייתקל באנטישמיות. אני בהחלט יצאתי כך. 

את שארית הערב מילאו ארוחת ערב ודיונים מעמיקים עוד יותר, לצד הבדלה יפהפייה. כשעמדנו במעגל ההבדלה, מוקפים בחברים חדשים, הסתכלתי סביבי וחשתי בקהילה ש, לתדהמתי, נפגשה רק 24 שעות קודם לכן. אחד הדברים הטובים ביותר BBYO, לדעתי, הוא שיש שם באמת אנשים מכל העולם, וכולנו מתאחדים כגוף אחד. הקבוצה הזו הייתה מיקרוקוסמוס של התכונה הזו, ובאותו רגע הבנתי באמת שאני חלק ממשהו הרבה יותר גדול ממני, ושב-Rise UP, כמו BBYO , אתה אף פעם לא לבד. 

שאר סוף השבוע ופסגת ה-ADL חלפו בסערה. ביום ראשון ביקרנו באליס איילנד ובסוהו, שם הזמן הפנוי של אחר הצהריים איפשר לנו להתקרב זה לזה עוד יותר (ולהיות התיירים הטובים ביותר בניו יורק שיכולנו להיות). באותו ערב, נסענו לאזור הצפוני של העיר לצפייה במופע עמוק ומרגש, שנכתב והועלה על ידי אריאל סטאצ'ל, שחקן זוכה פרס טוני. ביום שני ושלישי הקבוצה נסעה למרכז ג'אוויטס לכנס "Never Is Now" של ה-ADL. שמענו כמה מהקולות הבולטים ביותר במאבק באנטישמיות, תרגלנו את כישורי הנטוורקינג שלנו ולמדנו על כל המאמצים הנעשים ללא הרף כדי לעצור את האנטישמיות ולהגביר את השמחה היהודית. אפילו צפינו בשני חברי קבוצה מדהימים, המובילים של קבוצת הפרויקט שלי, מדברים בפאנל על החוויות האישיות שלהם עם אנטישמיות, והם פשוט הרגו את זה.

לפני שהספקנו להבין, הגיע הזמן להיפרד ולחזור הביתה. מיד מצאתי את עצמי מתקשה להיפרד. מה שרכשתי בחמשת הימים האלה גדול פי מאה ממה שיכולתי לדמיין לפני שהגעתי לכאן. מצאתי ביטחון עצמי ובמה שיש לי לומר, למדתי איך להפיץ שמחה יהודית ולהילחם באנטישמיות, והכי טוב, מצאתי 30 חברים חדשים מכל רחבי הארגון, Alephs , שאיתם אני חולקת ערכים, זיכרונות, ודחף להילחם למען עתיד טוב יותר, כי אנחנו העתיד, והעתיד הזה מתחיל עכשיו. הצטרפו לקבוצת Rise UP. לא תתחרטו!