מה קשה יותר, להיות אדיב כלפי מישהו שאתה מכיר, או כלפי זר מוחלט? אף על פי שחשוב להתנהג באדיבות כלפי כולם, אני דווקא מוצא שקל לי יותר להיות מסביר פנים לאנשים שמעולם לא פגשתי. אולי זה משום שאני לא מרגיש בנוח במחיצתם, אך אין ספק שאברהם חווה את אותה התופעה. 

בפרשת וירא, אברהם מארח שלושה זרים, שמתגלים כמלאכים מטעם האל. הכנסת האורחים של אברהם ממחישה מדוע הוא נועד להיות מנהיג העם הגדול של ישראל. זו הסיבה שבגללה אמרו המלאכים לשרה שתוכל ללדת את בנה הבכור, יצחק, אף על פי שהיא כבר בת 90 פלוס. לאחר מכן, אברהם נפגש עם אלוהים כדי לנסות להציל את העיר סדום. אלוהים דורש את חורבנה, בטענה שהיא מלאה בתושבים חסרי מוסר. אברהם מתחנן לאלוהים שיציל את העיר אם יימצאו בה אפילו 40 צדיקים. לאחר מכן 30, לאחר מכן 20, ולבסוף 10. 

שלושת המלאכים נכנסים לסדום ומארחים אצלם את לוט ומשפחתו. זמן קצר לאחר מכן, אנשי העיר דורשים מלוט למסור את אורחיו לעיר, מה שמראה כי לוט הוא האיש הצדיק היחיד בסדום. המלאכים מורים ללוט ומשפחתו לברוח מסדום ולא להביט לאחור, שכן העיר נבלעה בלהבות אש. אשת לוט מפרה את הציווי האלוהי ומביטה לאחור, רואה את סדום נבלעת באש, והופכת לנציב מלח.

 בהמשך הפרשה, שרה יולדת את יצחק, והוא מיועד להנהיג את עם ישראל. שרה, הקנאית בעליל למשרתתם (שאיתה הוליד אברהם בן משום ששרה נחשבה לעקרה), ולבנה ישמעאל. שרה דורשת מאברהם לגרש את הגר וישמעאל, כדי שיהיה ברור שיצחק הוא זה שינהיג את העם הישראלי. בלית ברירה, אברהם שלח אותם למדבר, עם מעט מזון ומים בלבד. 

התלבטתי רבות בנוגע לפרק האחרון בקריאת התורה. כיצד ייתכן שאברהם התחנן על חייה של עיר, ואז דחה את אשתו ובנו? אך הבנתי שכולנו אשמים באותה התנהגות בדיוק בחיינו. אנו מגלים טוב לב כלפי זרים ואוהבים את שכנינו, אך מתייחסים אחרת לבני משפחתנו. חשוב לזכור להראות נאמנות ואהבה לאלה הקרובים אלינו ביותר. נהוג לומר ש"הטוב מתחיל בבית". אמנם חשוב מאוד להציל עיר שלמה, אך לא פחות חשוב להתייחס לבני משפחתנו ולחברינו באותו הכבוד. 

שבת שלום, 

AJ ספייר, שליח SJR