בפרשת השבוע, פרשת ואירה, יורדות על מצרים שש המכות הראשונות. פרעה מגיב בהתאם, ויוצר את הסיפור הדרמטי ומלא המתח שיגיע לשיאו בגאולת העבדים הישראלים ממצרים בידי ה'. המכות נקראות כמו דרמה עוצמתית, כמו סרט בקצב מהיר, רק בלי האפקטים המיוחדים המלאכותיים.

דם. צפרדעים. כינים. חרקים. מגפה. שחין. האם לא צמרמורת עוברת בגופכם והקרקפת מתחילה לגרד רק מקריאת רשימת המכות המפחידות, הזוחלות והמדבקות האלה? שש המכות ב-Vaeira מופיעות בשתי קבוצות של שלוש מכות כל אחת (דם, צפרדעים וכינים, ואז חרקים, מגפה ושחין). בכל קבוצה, פרעה מקבל הודעה על שתי המכות הראשונות ומופתע מהמכה השלישית. אחרי כל קבוצה, הוא עדיין מסרב לשחרר את בני ישראל, וזה באמת קצת מבאס! עם זאת, אנחנו אלה שחוגגים את ההישרדות שלנו אלפי שנים לאחר מכן, לא?

בכל מקרה, סירובו העיקש של פרעה הוא הדבר שאנו נוטים לזכור מסדרת אירועים זו. מתברר כי אלוהים עצמו הוא שהקשה את לב פרעה, כפי שנאמר בפסוק: "ויאמר ה' אל משה: 'כשתשוב למצרים, ראה כי תעשה לפני פרעה את כל הנסים אשר נתתי בידך; אך אני אקשה את לבו, והוא לא ישלח את העם'." (שמות ז, כא). מדוע רצה ה' שהפרעה לא ישלח את העם היהודי? האם רצה ה' להביא את המכות על מצרים?

בסוף הפרשה אנו קוראים את דברי ה': "אך למען זאת השארתיך, למען הראותך את כוחי, ולמען יפורס שמי בכל הארץ" (שמות ט, טז). המניע של ה' הוא מבריק וברור. המכות לא נועדו רק להכניע את אדוני העבדים המצריים ואת המלך האכזרי כדי לשחרר את העבדים, אלא הן גם מהוות הוכחה לכוחו של הקב"ה לעם המשועבד. 

אבל מדוע העם היהודי צריך לראות את ידו ואת עוצמתו של הקב"ה?

בשלב זה היה העם היהודי משועבד כבר למעלה מ-400 שנה. הם היו מורגלים בדיכוי ובכל מה שנלווה אליו — היעדר חירות, בחירה וכנראה גם אמונה. הם בוודאי לא היו מורגלים ברעיון של אלוהים ושל דת מאורגנת. אם כן, כיצד יכלה אומה זו לצעוד קדימה? איך יכלו לבטוח באלוהים עד כדי כך שינטשו את חייהם, גם אם היו אלה חיי עבדות, למען ארץ מובטחת מופשטת? איך העזו לחצות את ים סוף ואיך יכלו להתחייב לקבל את התורה?

היהודים, אולי אף יותר מפרעה והמצרים, היו זקוקים נואשות להוכחה לכוחו ולעוצמתו של האל. המכות מאחדות אותם ומעניקות להם ניצוץ של תקווה. הן מעניקות להם את ההשראה, האמונה וההדרכה שיידרשו להם כדי לצעוד קדימה לעבר חירותם ועתידם המפואר.

כשם שהיהודים באותם ימים נזקקו למוטיבציה ולהשראה, כך גם אנו זקוקים לרגעים כאלה בחיינו, במיוחד לאור הזמנים הסוערים שבהם אנו חיים. ייתכן שאיננו רואים מכות משמים, אך יש לנו את הכוח והעוצמה של BBYO שלנו. לעתים קרובות אנו שרים את הפזמון הזה: "הישען עליי כשאתה לא חזק". בכל פעם שצצו בעיות באזורנו, תמיד התגברנו עליהן במרץ. האזור שלנו (CVR) עשה זאת ב-60 השנים האחרונות, ואחרי 60 השנים הבאות נוכל לומר שדחפנו זה את זה לגבהים גדולים כל עוד חי משה (120 שנה!).

עם ישראל חי

שבת שלום

שליחי CVR, סמנתה האס וג'ארד לינדר