זהות
פרשת מסעי
פרשת השבוע היא "מסע", שבה משה מתאר את ארבעים השנים שבהן נסע העם היהודי במדבר. אם מתבוננים בטקסט, המילה "וַיִּסְע֖וּ" ("וַיִּסְע֖וּ") מופיעה ארבעים ואחת פעמים, ורק באחת מארבעים ושתיים הנסיעות מופיעה במקום זאת המילה "וַיַּחֲנוּ" ("וַיַּחֲנוּ"). כל מי שראה את הסרט "מכוניות" יודע שהחיים הם כביש מהיר, אך עבור בני ישראל הכביש הזה היה הרבה פחות סלול. בני ישראל נאלצו למצוא את דרכם בעצמם ולגלות את עצמם לאורך הדרך. נדרשו להם ארבעים שנה כדי להגיע לישראל. עכשיו , לייטנינג מקווין, זה מה שאנו מכנים התמדה. שימו לב שאין פסוקים שמתחילים ב"הם נחו ב..." או "הם החליטו לחזור על עקבותיהם". אפילו לא "בואו נעשה הפסקת חטיף". היהודים מעולם לא היו זקוקים להפסקת מנוחה, כי אמונתם באלוהים לאורך הדרך אפשרה להם להתמיד. למעשה, דווקא המסע הוא זה שהשיב את ביטחונם של בני העם היהודי.
כדי להבין את הפרשה, עלינו לחזור אחורה ולהתבונן בשנות העבדות הקשות במצרים. העם היהודי עמד לוותר – רוחם נטמאה. המסע היה הכרחי כדי לשקם את האמונה שאבדה במצרים, לפני שיוכלו להיכנס לארץ הקודש. ארץ ישראל לא הייתה מה שהיא היום ללא האמונה החזקה באלוהים שמרגישים הישראלים והיהודים ברחבי העולם. המסע מרפא, המסע משקם, והמסע מאפשר לנו לצמוח.
אנחנו יוצאים למסע כל הזמן. BBYO ל-Zoom או מחדר השינה למטבח, אנחנו יוצאים למסע מדי יום. אולי אתם חושבים: "וואו, מה כבר יש בזה שאני יורד במדרגות לחדר הכביסה כדי לכבס כמה בגדים?". ואתם צודקים, לא כל המסעות הפיזיים הם טיול מטורף שישנה את מי שאתם מהיסוד, אבל מה שחשוב הוא ההערכה שלנו כלפי המסע.
יש יופי במאבק. המאבק נועד להוכיח שאתה ראוי למה שיש ביעד. החירות מלווה באחריות, והיהודים הוכיחו שהם מסוגלים לעמוד במאמץ הנדרש במשך ארבעים שנה במדבר. החירות הייתה היעד, והמסע הכין אותם לאחריות זו.
בדיוק כמו במספר המופיע בפרשה זו, מסעות עלולים להיות רצופים מכשולים רבים. ארץ ישראל לא נמסרה לעם ישראל על מגש של כסף; תחילה נאלצו בני ישראל לנדוד במדבר במשך ארבעים שנה. אם כבר, המסע המפרך הזה גרם להם להעריך את היעד עוד יותר. אפשר לומר שהמתנה שבמסע היא היעד, אך למעשה, המתנה האמיתית שאדם מקבל נובעת מהמסע עצמו. התגברות על קשיים מאפשרת לאנשים לצמוח. באמצעות התבוננות בחוויות, אנשים רוכשים תובנות על החיים. אתגרים מוציאים את האדם מאזור הנוחות שלו, אך בסופו של דבר הם הופכים אותו לאדם נאור יותר. כל הדברים הללו הם לא רק חלק מהמסע, אלא גם חלק מהחיים, ואם יש דבר אחד שצריך ללמוד ממסאי, זה שהחיים הם מסע.
למעשה, כולנו נמצאים במסע משותף. המסע היהודי לא הסתיים כאשר בני ישראל הגיעו לארץ ישראל לאחר 40 שנה. אין ספק שזו הייתה נקודת הסיום של מסע מסוים, אך קיים מסע רחב יותר שעמנו, היהודים, מתמודדים עמו מאז ומתמיד. יש מאבק יהודי נצחי שמאחד את כולנו, והוא המאבק באנטישמיות. יהודים פועלים ללא הרף כדי שיתייחסו אליהם בשוויון ובכבוד. לאורך הדרך אנו נתקלים בקשיים. קשיים אלה הם האנטישמיות.
בעולם של ימינו, אנו נזכרים במסע היהודי. במיוחד לאחרונה, לאחר שקראנו על הפוסטים האנטישמיים שפרסם דשון ג'קסון, התופס של קבוצת הפוטבול "פילדלפיה איגלס", ברשתות החברתיות. ברור שגם כיום ישנם אנשים רבים שאינם מבינים את מה שעוברים היהודים. דישון ג'קסון היה רק דוגמה קטנה אחת; במציאות, ישנם מעשים אנטישמיים רבים אחרים. כדי למנות כמה מהם, בואו נחזור במחשבותינו לירי בבית הכנסת "עץ החיים" בפיטסבורג, לתנועת ה-BDS, או לדקירות, לאגרופים האלימים שהונחתו על יהודים, ולהערות האנטישמיות והעלבונות שנצעקו לעבר יהודים במהלך לילות חנוכה השנה בברוקלין.
כל אלה הן דוגמאות למכשולים שאנו נתקלים בהם במסענו, אך כמו כל הקשיים, הם גורמים לנו לצמוח. באופן מוזר, עלינו להעריך את כל המאבקים שאנו מתגברים עליהם. כשם שהמסע במדבר איפשר לעם ישראל להשיב את אמונתו באלוהים, ובכך הכין אותם למעשה להגעה ליעדם, ארץ ישראל, כך גם המסע של ימינו. המכשולים שאנו מתגברים עליהם לאורך הדרך מאחדים את היהודים, ובסופו של דבר מכשירים אותנו ליעדנו: יחס הוגן. לולא האנטישמיות, היהודים לא היו אותו הדבר היום. לא היינו עומדים מאוחדים ולא היינו מעריכים את התחושה של קבלת פנים ושייכות, שכן מעולם לא היינו נאלצים לחיות בלי אותה תחושה. בסרט "מכוניות", לייטנינג מקווין צריך לנצח, וזה נכון, ארבעים ושתיים מכוניות אחרות כדי לזכות במרוץ שלו. זהו בדיוק אותו מספר המסעות שעברו היהודים כדי להגיע לישראל. מקווין לא מעריך את 42 המפסידים, אך היהודים תיעדו כל אחד מהם בתורה. אך בסופו של דבר, לייטנינג מקווין למד לעקוף אותם במהירות (כלומר, לצמוח מהכישלונות). אז אנחנו מניחים שאנחנו מנסים לומר שלפעמים השונאים יכולים לחזק אותנו. אנו אסירי תודה על המסע שעיצב את כל היהודים של ימינו.
שבת שלום,
דניאלה וירדן, שליחי HVR
All views expressed on content written for The Shofar represent the opinions and thoughts of the individual authors. The author biography represents the author at the time in which they were in BBYO.
גלה עוד סיפורים
דעה
A Complete Guide to Food at CLTC
Wondering what the food's actually like at CLTC? I ranked every meal, snack, and dessert so you can know what to expect.
חיבור
From Exclusion to Inclusion: Rethinking Chapter Dynamic Culture
A story about the worst text I received as Regional Morah and why chapters should never have a particular “dynamic” that one needs to fit into in order to be involved.
זהות
Parshat Matot-Ma'asei: Finding Meaning Along the Way
Whether you’re heading off to camp, traveling abroad, or trying something new this summer, every experience has the power to shape your story. Matot-Ma'asei reminds us that growth comes from the journeys and the people who share it with us.