בפרשת בהעלותך, אלוהים מצווה על העם היהודי להמשיך במסעו אל תוך המדבר, בהנהגת ענן אלוהי שעלה מעל המשכן. עם זאת, העם היהודי מתלונן, מה שמעורר את חמתו של אלוהים. כפי שמתאר הפסוק: "העם הרעב שביניהם התחיל לחשוק במאכלים אחרים, ושוב החלו בני ישראל לבכות ואמרו: 'לו רק היה לנו בשר לאכול! אנו זוכרים את הדגים שאכלנו במצרים ללא תשלום – וגם את המלפפונים, האבטיחים, הכרישה, הבצל והשום. אך כעת איבדנו את התיאבון; איננו רואים דבר מלבד המן הזה!'" (במדבר 11:4-6).

משה מתמוטט תחת הלחץ הכרוך בהנהגת העם ושואל את אלוהים מדוע הביא עליו צרה כזו. הוא עייף מהלעג והבזיון; הוא אף מתפלל למות. בתגובה לתלונה זו, אלוהים שולח מטר של שלווים, ואחריו גל אש ההורג את אלה שדיברו נגדו.

המילה "בהעלותך" פירושה "כשאתה מתקדם". העולם שלנו הרגיש כבד בחודשים האחרונים, ולעתים קרובות קשה להבין על מי מוטלת האחריות לקחת יוזמה בזמנים של ייאוש וצרה. האם האחריות מוטלת על הפרט, על הקהילה, על הממשלה, או על שלושתם? בפרשת בהעלותך אנו רואים את התפקיד החשוב שממלאת הקהילה בהדרכה. אנו רואים את העם היהודי מתלונן כחזית מאוחדת, ואנו רואים את תגובתו של הקב"ה. כולנו כפופים לחוק אחד. כאשר אנו מקבלים החלטה קולקטיבית, עלינו לשאת באחריות כולם.

כדי להיות חברים טובים בקהילותינו, עלינו לעשות את הדבר הנכון. אנו חלק המרכיב את השלם. בימים אלה של אי-שקט פוליטי ואתגרים חברתיים, מוטלת על כולנו החובה למלא את תפקידנו כחברים ישרים בקהילותינו. בפרשה זו, אהרון מדליק את המנורה מדי יום ביומו ללא לאות. הוא מלא התלהבות והתרגשות לקראת הדלקת סמל האור והחוכמה הזה. אנו קוראים לכם לחשוב על דבר מה שגורם לכם לחוש את אותה התשוקה שחש אהרון, ואנו קוראים לכם להשתמש בתשוקה זו בקהילותיכם. פעולה מתוך השראה היא שתהפוך את העולם למקום מואר יותר ומשמעותי יותר, והקהילה היא שתביא לשינוי זה.

שבת שלום,

שליחי PWR, בלוסום בוגן-פרוזה וברנדון וויינר