שבת שלום BBYO, אני ג'ייק צ'נסקי מאזור אוורגרין. פרשת השבוע היא פרשת "אמור", הפרשה השמינית בספר ויקרא. בפרשת "אמור" מעביר אלוהים את החוקים לבני ישראל מפי משה. אני אוהב לחלק אותה לשלושה חלקים: מתווה של החוקים שהוטלו על הכהנים היהודים, או הכהנים; קביעת תאריכים חשובים רבים בלוח השנה היהודי, כולל יום הכיפורים, סוכות ופסח; והסבר על כמה חוקים החלים על בני ישראל כולם, כולל העונשים על חילול השם ורצח. כשקראתי את "אמור" לראשונה, הטרידו אותי החוקים הנוגעים למוגבלויות שהוטלו על הכהנים. למעשה, בעיניי החוקים העתיקים הללו היו מפלים בעליל. זו לא הייתה הפעם הראשונה שגיבתי כך לקריאה בתורה, ולמעשה פרשות רבות שקראתי סתרו, בדרך זו או אחרת, את הערכים האישיים שלי. העולם הוא מקום המשתנה ללא הרף, וטקסט בן שלושת אלפים שנה לעולם לא יתאים לחברה באופן מושלם. עם זאת, אני יכול לקבל את התורה משום שהיהדות כולה אינה דת סטטית, אלא דת המתפתחת וצומחת יחד עם העולם. העיקרון היהודי של "לדור ודור" (מדור לדור) פירושו העברת המסורת, הידע והאידיאולוגיה מעם העבר אל העם שיבוא אחריו. אני מאמין בלימוד ובשימור התרבות של אבותינו, אך אני מאמין עוד יותר בשיפור ובבנייה על בסיס אותה תרבות.

החלק השני של הפרשה משקף את האופי המחזורי שבו היהודים תופסים את חלוף הזמן. המסורת היהודית רוויה במחזורים, ופרשת השבוע הזו אינה יוצאת דופן. הקב"ה קובע את התאריכים של חגים שנתיים רבים, בהם ראש השנה, המהווה את תחילתו של המחזור השנתי. ספירת העומר, מחזור בפני עצמו שאנו נמצאים בו כעת, מתוארת גם בפרשת אמור. קודם לכן הזכרתי את העיקרון של "לדור ודור", משום שגם הוא תוצאה של האופי המחזורי של הזמן ביהדות. עם זאת, מחזורי אינו אומר מעגלי. אנו היהודים חיים במחזורים, אך איננו חוזרים לאותה נקודה בכל יום כיפור, או בכל שבת, או בכל דור. אף שאנו משמרים את המסורת שלנו ומכבדים את אבותינו, אנו גם מתקדמים ומשפרים את התרבות שלנו. כל אלה הם ערכים חשובים, ולמרות שהם עשויים להיראות סותרים, לכולם יש מקום באורח החיים היהודי.

למרות שהדבר אינו מוזכר בקריאה, פרשת "אמור" גורמת לי לחשוב על התפתחותו של העם היהודי. בחוקים הנוגעים לכוהנים, משה מדגיש כי כל כהן בעל מוגבלות, בין אם נגרמה לו ובין אם נולדה עמו, אינו רשאי להתקרב למזבח, להקריב קרבנות או למלא את תפקידי הכהונה המקובלים. אני רואה את עצמי כתומך באנשים עם מוגבלויות, ובמיוחד באנשים עם מוגבלות שכלית. אני משתתף בכדורגל מאוחד, תוכנית המאפשרת לאנשים עם מוגבלות שכלית לעסוק בספורט באמצעות קבוצות של ספורטאים ושותפים. הכרתי והתחברתי עם אנשים רבים שעבורם הייתי מתעצבן אם מישהו היה רומז שהם קדושים פחות ממני, או שלא נבראו בצלם אלוהים כמוני. אני לא מתייחס לתורה כאל מדריך הוראות צעד אחר צעד לחיים, או כאל טקסט מילולי לחלוטין. במקום להסיק מפרשת "אמור" שמוגבלויות או פגמים פוגעים בקדושתו של יהודי, אני מסיקה שהיהדות היא דינמית, משתפרת ומתרחבת. התורה היא כלי מדהים שעוזר ליהודים לחיות באופן שמכבד את אלוהים, ואני מאמינה שהיא ניתנה לעם היהודי כדי לפרש אותה באופן שיכול לשפר את העולם ואת עצמנו.

אני בוחן נושאים אלה לאור האירועים האחרונים שהתרחשו בניו יורק, בהלווייתו של הרב חיים מרץ. הרב מרץ היה דמות מוכרת ומוערכת מאוד בקהילת החסידים הסאטמרים. כאשר הלך לעולמו כתוצאה מנגיף הקורונה, הוחלט כמעט מיד על ידי מנהיגי הקהילה ומשטרת ניו יורק לקיים לו הלוויה פומבית, כשהמטרה העיקרית הייתה להקפיד על הנחיות הריחוק החברתי. למרבה הצער, ההלוויה יצאה במהרה משליטה, והמשטרה, כמו גם ראש העיר דה בלאזיו, נאלצו להתערב. תגובתו של דה בלאזיו בטוויטר, בה פרסם אזהרה "לקהילה היהודית" למרות שמדובר היה במעשיהם של קבוצה קטנה של אנשים, הייתה בלתי מקובלת בעליל. עם זאת, היהדות תמיד משתפרת, מתקדמת ומתאימה את עצמה לרוח הזמן. בהקשר זה, על כל היהודים לשמש דוגמה לאופן שבו אדם צריך להתנהג, ולהיות מאוכזבים עמוקות בכל פעם שאנו נופלים מכך. בין אם מדובר בשילוב של כל האנשים למרות ההבדלים הרבים בינינו, ובין אם מדובר בהקפדה על הנחיות בריאות הציבור, אנו כיהודים תמיד משפרים את עצמנו ומשתנים עם הזמנים. אנחנו לא אותו הדבר שהיינו לפני שלושת אלפים שנה, ואנחנו לא אותו הדבר שהיינו לפני שלושה חודשים. פרשת "אמור" מגלמת את החוסן הגמיש והמתאים את עצמו של העם היהודי.

ג'ייק צ'נסקי, אזור אוורגרין, דובר