פרשת השבוע, פרשת וירא, נפתחת בביקורו של הקב"ה אצל אברהם שלושה ימים לאחר ברית המילה. הביקור מסתיים בפתאומיות כאשר שלושה אורחים מגיעים לאוהלו של אברהם במדבר. עד מהרה מתברר כי שלושת האנשים הללו הם מלאכים, ואחד מהם מבשר לאברהם כי אשתו שרה עתידה ללדת בקרוב. שרה צוחקת למשמע הבשורה, שכן היא כבר אינה פוריה בשל גילה המבוגר. לאחר מכן, אלוהים מספר לאברהם על כוונתו להחריב את הערים הרעות סדום ועמורה, ואברהם מתנגד לכך בטענה שייתכן שיש שם אנשים טובים. שני המלאכים הולכים לסדום כדי להציל את לוט, אחיינו של אברהם.

חדשות גדולות! כנגד כל הסיכויים, שרה יולדת בן בשם יצחק ("הוא צוחק"). מזל טוב להורים המאושרים! טוב, לא ממש. הפרשה מסתיימת בשיא ה"עקדה" או "הכריכה" של יצחק, שבה אלוהים מצווה על אברהם להקריב את יצחק. אלוהים עושה זאת כדי לבחון את אמונתו של אברהם. כשראה את אמונתו ברגע שבו עמד להקריב את בנו, מלאך משמים מספק איל להקרבה במקום זאת באתר בית המקדש העתידי.

זה הרבה מידע לעכל. יש כאן המון פרטים. בפרשה זו אכן מופיעים סיפורים נהדרים. אך כללים מוסריים רבים הפזורים לאורך הטקסט נעלמים מעינינו. פרשת "ויירא" קוראת לעם ישראל לשרת את הזולת ולעשות את הדבר הנכון מבחינה מוסרית. לדוגמה, כאשר אלוהים מבקר את אברהם לאחר ברית המילה, הוא מקיים את מצוות ביקור חולים.* פסוק אחד לאחר מכן, אברהם עוזב במהירות את נוכחותו של הקב"ה כדי לקבל את פני הנוסעים המתקרבים לאוהלו. בתלמוד נאמר ש"אירוח לנוסעים גדול יותר מקבלת פני הנוכחות האלוהית".** הדבר נועד ללמדנו שהקב"ה אינו רוצה שנתמקד בו עד כדי כך שנשכח לעזור לזולת. עיקרון נוסף המוצג בפרשת וירא הוא שיש לעמוד על עקרונות המוסר. כאשר אלוהים אומר לאברהם כי הוא מתכנן להשמיד את סדום ועמורה, אברהם מתעמת עם אלוהים! אברהם דורש שאם בני האדם חייבים לנהוג על פי מוסר, אז גם אלוהים חייב! אברהם מבקש מאלוהים למצוא 10 אנשים טובים בערים לפני ההרס. יש מדרש (פרשנות רבנית קדומה) הקובע כי אלוהים כבר ידע שלא ניתן למצוא עשרה צדיקים בסדום, אך אלוהים שמח שאברהם עמד על זכויותיהם של בני דורו, בניגוד לנוח ולמבול.^ באמצעות דוגמה זו, אנו לומדים כי ללא קשר לתוצאה הצפויה, עלינו תמיד לעמוד על מה שנכון.

לאחר שאברהם הוכיח את אמונתו בכך שכמעט הקריב את בנו, מלאך שנשלח משמים העביר לאברהם מסר מיוחד. המלאך אמר: "אני [המלאך] אברך אותך, וארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים; וזרעך יירש את שערי אויביו". הרב שמשון רפאל הירש, בפירושו לתורה, מפרש את הביטוי "יכבשו את שערי אויביהם" לא כמשמעות שהבנים ישראל יכבשו ערים, אלא שהשערים מתייחסים לאזורים בערים שאליהם היו אנשים הולכים כדי לדון בעניינים חשובים. כלומר, הברכה אומרת שרעיונותינו וערכינו המוסריים יגברו.

אם נביט בתרבות המערבית, נראה שהיא עוצבה על ידי התורה. השבת הייתה סוף השבוע הראשון, מתוך הדגשה על הצורך של העובדים במנוחה. מצוות ביקור חולים מחייבת אותנו לבקר את הזקוקים לריפוי. עלינו להשאיר את פינות שדותינו כדי שהפחות בר מזל יוכלו ליהנות מהן – זו הייתה מערכת הרווחה המקורית. המצווה לקיים מערכת משפט הוגנת. הרעיון שהצדק צריך לעמוד בראש סדר העדיפויות של החברה שלנו.  הטקסט הדתי הראשון שקבע שגם נשים יכולות לרשת את נכסי אבותיהן. הרעיון שאסור לנו לשכוח לעולם את הנזקקים בקרבנו.

הברכה המופיעה בפרשה, לפיה ערכינו המוסריים יזרחו, אינה דבר המתרחש מעצמו. עלינו לעסוק באופן פעיל במעשי חסד ובתיקון העולם. על ידי יישום ערכים אלה בכל מקום בו אנו נמצאים, נוכל באמת להיות אור לגויים.

אז בואו נבקר את החולים — באופן וירטואלי. נתקשר למישהו שמצבו הבריאותי לא טוב, ונבדוק מה שלומו. בואו נהיה מסבירי פנים. נתייחס בזכות לזרים ולנזקקים. בואו נעמוד על מה שנכון.

שבת שלום,

דני קופלין ומתיאו לוין

‍

*בבלי, סוטה 14א

**בבלי, שבת 127א

^מדרש תנחומא 8

‍