בפרשת השבוע, פרשת בראשית, אנו חוזרים אל ראשית התורה, ומתחילים בבריאה. אלוהים בורא את העולם בששה ימים, כולל השמים והארץ, הדגים והעופות, החיות ובני האדם, וכדומה. ביום השביעי, אלוהים נח. לאורך פרשה זו, אנו עוקבים אחר סיפורם של אדם וחוה, מעשיהם סביב עץ הדעת, וסיפורם של קין והבל. כפרשת הפתיחה של התורה כולה, לכל מילה יש משמעות מיוחדת. אינספור רבנים למדו את הפרשה הזו, בחיפוש אחר נושא מרכזי שימסגר את שאר התורה, כמו גם הדרכה רלוונטית לתקופתם. השבוע, גם אנחנו נצלול לתוך הטקסט, כשאנו מנתחים את המשמעות של כל מילה, או את היעדרה.

לאחר כל יום של בריאה, אלוהים אומר לנו בטקסט: "כי טוב", כלומר "זה היה טוב". אלוהים ברא את האור מתוך החושך, ו"ראה כי טוב". אלוהים ברא את השמש, הירח והכוכבים ו"ראה כי טוב". בכל יום אלוהים יוצר משהו חדש, ובכל יום יש על מה להודות – זה טוב. אולם, ביום השני של הבריאה, אלוהים אינו מצהיר שזה היה טוב. ביום זה, אלוהים הפריד את המים מהשמים. מדוע זה לא היה טוב? איזו משמעות נוכל להסיק מכך?

כל מילה בתורה חשובה. לפיכך, אין להתעלם מההשמטה של המילה "טוב" ביום השני. בניגוד לימים האחרים, הקב"ה לא ברא דבר חדש. במקום זאת, הוא הפריד. זו הייתה פעולת ההפרדה הראשונה בעולם. המדרש מסביר שבגלל שהייתה הפרדה בעולם, הקב"ה לא יכול היה להכריז שהיום השני הוא טוב.

העולם של ימינו רווי בפילוגים. בחברה שלנו קיימים מתחים סביב הבחירות לנשיאות, אלימות משטרתית, שינויי אקלים, שירותי בריאות, זכויות רבייה ועוד אינספור נושאים. בסך הכול, נראה כי העולם שלנו הולך ונעשה מקוטב יותר ויותר — וכתוצאה מכך גם כאוטי יותר ויותר. כשם שהפיצול הראשון שתועד בהיסטוריה לא היה דבר טוב, כך גם הפילוגים שאנו יוצרים בינינו אינם דבר טוב.

יהי פירוש זה על פרשת בראשית לקח לחיי היומיום שלנו. במקום להקים חומות בינינו, עלינו להרוס אותן. במקום להתמקד בהבדלים בינינו, עלינו להתמקד בדמיון בינינו. אף שהדבר היה הכרחי, הקב"ה לא היה מרוצה מההפרדה בין השמים לים. עלינו לחיות את חיינו היומיומיים בחיפוש אחר דרכים להתחבר זה לזה, לעולם וליהדות שלנו. אז, בתום כל יום ויום, נוכל להכריז ש"היה טוב".

שבת שלום,

שליחי NRE בבולטימור, מאיה טיילור ודני פרידמן