בפרשת השבוע, פרשת קדושים, אנו קוראים את הפסוק הבא: "לא תפיץ רכילות על אחיך ולא תעמוד מנגד כאשר נשפך דם חבריך" (ויקרא יט, טז). פסוק זה משמש אזהרה מפני החטא הידוע של לשון הרע, דיבור רעה על הזולת.

בפרשת השבוע שעבר, פרשת מצורע, קראנו על אדם שנפגע ממחלת הצרעת המקראית. מדוע אדם לוקה בצרעת והופך ל"מצורע"? כדי להבין זאת, עלינו להתעמק במילה העברית "מצורע". "מצורע" היא מילה יוצאת דופן, שכן מבחינה טכנית היא ראשי תיבות של "מוציא שם רע" או "הוצאת שם רע". מי שמדבר לשון הרע, דיבה רעה, אשם ב"מוציא שם רע", בהוצאת שם רע על אחר, ועונשו הוא להפוך ל"מצורע", למצורע.

האמת היא שכולנו, בשלב זה או אחר, אשמים בדיבור רע על אחרים או אולי אפילו ברכלנות. אני יודע שאני כזה. אפילו הדמויות המופלאות ביותר בתורה אשמות בלשון הרע. ניקח לדוגמה את מרים. אנו קוראים בתורה שמרים מדברת סרה על משה ועל אשתו הכושית, ציפורה. ייתכן שאף דיברה בזלזול על המוצא האתני של גיסתה. כדי לגנות את דבריה הגזעניים והמזיקים של מרים כלפי אחיה ואשתו, אלוהים מכה את מרים במחלה שהופכת את עורה ללבן ומתקלף, כמו צרעת. מכיוון שצרעתה נגרמה מדברי לשון הרע שלה, אנו רואים את הסיבה האולטימטיבית למחלת העור. בכך שדיברה סרה באחרים, מרים השתתפה בהשפלתם של משה וצפורה כאחד, ויזמה תהליך שסופו בלתי נשלט. העובדה שאפילו מרים, נביאה, מנהיגה ומושיעה, נפגעה במחלה זו מחזקת את המסר שאף אחד אינו מושלם. כדי שנהפוך להיות הגרסה האלוהית והטהורה ביותר של עצמנו, עלינו להכיר בפגמים ובמעשים הרעים שלנו, ולהיות מודעים לרגעים שבהם אנו אומרים ועושים את הדבר הלא נכון.

לפעמים התוצאות של מעשינו נראות קשות, אך יש נחמה רבה בידיעה שהקב"ה אוהב אותנו ורוצה באמת שנשתפר, גם אם כתוצאה מכך אנו נאלצים להתמודד עם המציאות הקשה של החיים ועם הכאב. הקב"ה אוהב אותנו על אף השבר שבנו ורוצה שנפוך לבני אדם טובים ושלמים יותר. בשבת זו, כשאנו קוראים את רבים מהדינים המוזכרים בפרשת קדושים, מי ייתן והלקחים של מרים ומשה יזכירו לנו את המצווה הגדולה של להיות אדם טוב. אל לנו לשפוט או לדבר בחומרה זה על זה. הבה נזכור כי למילים ולמעשים שלנו יש חשיבות. הבה נדבר כולנו בשפת החסד, החמלה, האחריות ותיקון העולם.

שבת שלום,

אמה ג'ייקובסון

נציגת מועצת העיר קנזס סיטי