פרשת תרומה, הנכללת בספר שמות, מתארת את מסעם של בני ישראל ואת תהליך הקמת המשכן – בית תפילה נייד שנשאו עמם במדבר עד להקמת בית המקדש בירושלים. אף שהדבר עשוי להיראות בתחילה כאירוע שגרתי, כאשר בוחנים את הפרשה בהקשרה הרחב יותר, מתברר שיש בה הרבה מה ללמוד.

לאורך כל מסעם במדבר, בני ישראל התלוננו ללא הרף. משה שחרר אותם ממצרים, והם התלוננו על המחסור במזון, על המחסור במים, על כך שאולי היה להם טוב יותר במצרים מאשר לשוטט במדבר, וכן הלאה וכן הלאה. אלוהים העניק את כל הברכות והמתנות הללו לעם היהודי, אך נראה כי כל מה שהם ידעו לעשות היה תמיד למצוא פגם במשהו. כמה שבועות לפני האירוע ההיסטורי שבו העניק אלוהים את עשרת הדיברות לעם היהודי בהר סיני, העם החל לאבד את אמונתו באלוהים ויצר עגל זהב כדי לעבוד אותו במקום. לאחר אירוע זה הטיל אלוהים על בני ישראל את המשימה לבנות את המשכן, בית התפילה. היהודים ריכזו את משאביהם, כולל זהב, כסף ועור, כמו גם את זמנם ומיומנותם, כדי לבנות בית תפילה זה. ההבדל, עם זאת, בין אירוע זה לאירועים שקדמו לו, היה שהם בנו את המשכן ללא תלונות. כולם עבדו יחד, בהרמוניה ובתיאום, כדי לבנות משהו טוב בהרבה ממה שהיו בונים אילו הוטלה עליהם המשימה לבדם, או אילו עשו זאת תוך כדי תלונות.

עד לרגע שבו הוטלה עליהם המשימה לבנות את המשכן, כל שעשו היה לקבל את הנסים והברכות של הקב"ה באופן פסיבי, לקחת את מה שניתן להם מבלי ליצור ולפעול בעצמם. על ידי כך שהטיל עליהם לבנות את המשכן, לימד אותם הקב"ה לקח חשוב על אחריות ובגרות, ועל כך שעליהם להשתמש במשאבים שניתנו להם וליצור מהם משהו בעצמם, במקום לחכות שדברים יוגשו להם על מגש של כסף. על האדם ליצור מתוך מה שניתן לו.

מפרשה זו אנו יכולים ללמוד את החשיבות שבניצול הברכות, הנסים, המשאבים וההזדמנויות שניתנים לנו, והפיכתם למשהו בעל ערך, שכן אם נתעלם מהם, לעולם לא נשיג דבר. פעולה היא טובה לאין ערוך משביעות רצון עצמית. חשיבות העבודה המשותפת, כקהילה, מודגמת גם היא בפרשה זו. אילו בני ישראל לא היו מאגדים את כל משאביהם, זמנם וכישוריהם, לעולם לא היו בונים מבנה כה מרשים. הדבר בא לידי ביטוי גם בעולם המודרני שלנו; הביטו BBYO המדהימה שלנו! כן, לחברים הבודדים יש את הכוח ליצור עם כל המשאבים והכישורים שברשותם. אבל האם חברים רבים יחד אינם חזקים הרבה יותר כוועד, כסניף, כאזור או כחלק מהארגון הבינלאומי? בזכות העבודה המשותפת שלנו אנו זוכים לחוויות המדהימות שיש לנו. חבר אחד לא יכול לתאם את IC לבדו, למשל. עם זאת, ועד בינלאומי וצוות היגוי בינלאומי, המורכבים מכל כך הרבה בני נוער מדהימים, יכולים. אנו פועלים הכי טוב כקהילה, ולא כיחידים.

נקודה חשובה נוספת שניתן להפיק מהפרשה הזו היא הלקח שלומד אלוהים: מנהיג אינו יכול לעשות הכל בעצמו ולצפות מעמו להפיק מכך את המרב. על המנהיג לתת לעמו את ההזדמנות להשתתף, לקחת חלק ולתרום, כדי לאפשר מאמץ משותף שמטרתו ליצור תוצר סופי טוב יותר. BBYO עיקרון זה. חברי הסניפים או האזורים מעלים רעיונות לגבי מה שהם רוצים שיקרה, הם מביאים אותם למנהיגים שלהם, במקרה זה להנהלה, והם עובדים יחד כדי להוציא אותם לפועל. מנהיגים אינם עושים, ולמעשה אינם צריכים לעשות, הכל בעצמם. עליהם לעבוד בשיתוף פעולה עם הצוות שלהם וללמד את האנשים איך לעשות דברים בעצמם, במקום לעשות אותם עבורם.

אנו חזקים יותר כשאנו משתפים פעולה, חולקים, מציירים חזון ומתאחדים כגוף אחד, בדיוק כפי שעשו בני ישראל לפני אלפי שנים רבות בעת שהקימו את המשכן. עלינו לקחת את מה שניתן לנו וליצור ממנו משהו, ולא לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שהדברים יקרו מעצמם. עלינו לחנך ולסייע במקום לשלוט. זה מה שמלמדת אותנו פרשת תרומה: את חשיבות שיתוף הפעולה, המנהיגות והלקיחת אחריות.

שבת שלום,

תמנה שושן

BBYO מזקירה

‍