פרשת השבוע היא "בשלח", שבה אנו קוראים על יציאת בני ישראל ממצרים ותחילת מסעם במדבר.

זמן קצר לאחר שחרור בני ישראל, פרעה שינה את דעתו ופתח במרדף אחר בני ישראל עם צבאו. הקב"ה הוביל את בני ישראל בדרך במדבר, שם נבלמו על שפת ים סוף, ללא כל דרך לחצותו, כשצבא מצרים דולק בעקבותיהם. ה' ציווה על משה: "דבר אל בני ישראל ויתנו לנסוע!" ה' אמר למשה להושיט את מטהו על הים ולחלק אותו, ואז בני ישראל יעברו בים הפתוח. "והמצרים ידעו כי אני ה', כאשר אכבד את עצמי על פרעה, על מרכבותיו ועל פרשיו." משה הושט את מטהו והים נבקע. בני ישראל הלכו על קרקעית הים, על אדמה יבשה. אז, המצרים רדפו אחריהם במהירות אל תוך הים.

משה הושיט את ידו על הים, והמים שעמדו כקירות נפלו על המצרים והטביעו את כולם. לאחר מכן הוביל משה את בני ישראל בשירה, והיללו את האל על הנס המופלא שהתרחש. מרים, אחותו של משה, הובילה את הנשים בשירה ובריקודים בליווי מוזיקלי. בני ישראל המשיכו במסעם במדבר, ונדדו שלושה ימים מבלי למצוא מים. לאחר מכן הגיעו למרה, שם מצאו מים, אך הם היו מרים. משה המתיק את המים בנס.

חודש לאחר יציאת מצרים אזל המזון לבני ישראל, וה' סיפק להם מן מדי יום, למעט בשבת. במקום זאת, בימי שישי קיבלו כמות כפולה של מן כדי להתכונן לשבת.

בני ישראל המשיכו במסעם, וכשהגיעו לרפידים אזל להם שוב מי השתייה. בני ישראל התלוננו, ואלוהים ציווה על משה להכות בסלע מסוים במטהו. מים פרצו מהסלע, והעם שתה.

לאחר מכן באו העמלקים ותקפו את בני ישראל. משה הורה לתלמידו יהושע לגייס צבא ולהילחם בעמלק. יהושע עשה כן, ובני ישראל ניצחו, בסיועו של תפילת משה על ראש ההר. אלוהים ציווה על משה לכתוב בספר כי "יש למחוק את זכר עמלק מתחת לשמים".

יש הרבה מה ללמוד מהפרשה הזו. המדרש מספר לנו שכאשר בני ישראל הגיעו אל הים, הם נכנסו לפאניקה, למעט אדם אחד, נחשון בן עמינדב, שהחליט להיכנס למים ולחצות את הים. על פי המדרש, הים נבקע רק ברגע שהוא נכנס לתוכו. לעתים קרובות יש לנו משימה גדולה לבצע ואנחנו לא מצליחים לדמיין איך אי פעם נצליח להשלים אותה. פרשה זו מלמדת אותנו שהדבר הטוב ביותר לעשות הוא ללכת בדרכו של נחשון ולהתחיל. אם נעשה זאת, לעתים קרובות אלוהים יעזור לנו להשלים את המשימה, לא משנה כמה היא גדולה או קטנה. לעולם לא תדעו אם לא תנסו.

שבת שלום,

אריאנה סולטאן

ה-JZA הארצי של בריטניה