דבר התורה של השבוע, פרשת לך לך, מתמקדת בקשר של אברם עם ה'. הפרשה נפתחת בדברי ה': "לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ," כלומר, "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך." אברם צווה לעזוב את מקום הולדתו וללכת לארץ כנען עם אשתו, שרי, ואחיינו, לוט. הוא גם קיבל ברכה שנאמרה: "וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽ," כלומר,  "אעשה אותך לגוי גדול, ואברך אותך; אגדל את שמך, ותהיה לברכה." כשהמשפחה הגיעה לארץ כנען, אמר אלוהים לאברם שזו תהיה ארץ צאצאיו, ואז הטיל על אברם את האחריות לבנות מזבח לכבוד אלוהים ולהפיץ את האידיאולוגיה של אלוהים אחד, המוכרת כיום יותר כ"מונותאיזם".  

אולם, בארץ כנען תנאי המחיה היו רחוקים מלהיות אידיאליים. ליתר דיוק, שררה שם רעב שגרם לאברם לרצות לעבור למצרים. עם זאת, לפני שנכנס לארץ מצרים, אברם אמר לשראי כיצד יציגו את עצמם כאח ואחות. בשל יופיה המרהיב של שרי, אם מישהו היה מגלה שהם נשואים, חייו של אברם היו בסכנה ושראי הייתה נלקחת למעצר בארמונו של פרעה.

במהלך תקופה זו, גם אברם זכה להצלחה. הוא צבר מספר רב של צאן ובקר ועבדים. עם זאת, הצלחה זו לא ארכה ימים, שכן אלוהים הביא מגפה על בית פרעה בשל העובדה שאברם לא דיבר אמת לגבי טיב היחסים בינו לבין שרי. אברם, שרי ולוט נאלצו אז לאסוף את כל העושר שצברו ולעזוב את מצרים. בשלב זה, השלושה יצאו למסע דרך מה שמכונה כיום מדבר הנגב.

במהלך מסעם בנגב, התקרב אברם לאזור שבו בנה את המזבח. כשהגיע לשם, קרא בשם ה'. באותו רגע החליטה המשפחה כי צברה רכוש ועושר רבים מדי מכדי שיוכלו להמשיך לחיות יחד בהרמוניה. כדי לשמור על שלמותן של שתי הקבוצות, החליטו להמשיך במסעם בכיוונים מנוגדים. לוט גילה שארץ סדום פורייה והחליט להתיישב בה, בעוד אברם נשאר בארץ כנען. אולם, סדום הייתה מקום שבו שרה הרשע, ולכן אמר אלוהים לאברם כי כל ארץ כנען מיועדת לכל צאצאיו. אלוהים הבטיח לאברם: "שַׂמְתִּ֥י אֶֽת־זַרְעֲךָ֖ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץאֲשֶׁ֣ר ׀ אִם־יוּכַ֣ל אִ֗ישׁ לִמְנוֹת֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ גַּֽם־זַרְעֲךָ֖ יִמָּנֶֽה," כלומר, "אעשה את זרעך כעפר הארץ, כך שאם ניתן לספור את עפר הארץ, אז גם את זרעך ניתן יהיה לספור." הדברים שאמר אלוהים לאברם התכוונו בעיקרון לכך שיום אחד, כל הארץ תתמלא בזרעיו הרבים של אברם. אלוהים אמר לאברם לצאת ולשוטט בארצו, שכן כולה שייכת לו. בשל הוראותיו של אלוהים, אברם התגורר בשדות ממרא, בחברון, ושם בנה מזבח נוסף לכבוד האל. למרבה הצער, אברם לא זכה לשלווה רבה בתקופה זו, שכן פרצו סדרת מלחמות בממלכות הסובבות. תוצאות המלחמה הובילו לאובדן כל עושרו של אברם בידי אלה שפלשו לסדום.

ברגע שאברם שמע את הבשורה, הוא זעם, ולכן אסף את כל עבדיו ויצא למתקפה בלילה. כוחו של אברם זכה להצלחה מסחררת, שכן הצליחו לשחרר את לוט עם כל רכושו, כמו גם את כל האנשים שהיו שם. לאחר ההצלחה הזו, מלך סדום נפגש עם אברם וקיבל את פניו בלחם ויין. אברם קיבל אז ברכה כוהנית, בעוד שמה שהוא באמת רצה היה את לוט בתמורה לרכושו. אברם לא רצה ברכה זו, והוא אמר למלך כי לעולם לא ייקח ממנו דבר, שכן לעולם לא יזקוף את הצלחותיו לזכות המלך. כל הקרדיט על הצלחותיו של אברם יינתן לאלוהים. כתוצאה מכך, אלוהים אמר לאברם כי הוא יזכה להגנה ולתגמול, אך כל מה שאברם רצה היה ילד. א-לוהים אמר לאברם: "הַבֶּט־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ׃", כלומר: "הביט לשמים וספור את הכוכבים, אם תוכל לספור אותם, כך יהיה זרעך". אברם ידע שאפשר לסמוך על אלוהים, ולכן חיכה למה שאלוהים הבטיח לו, ילד.

שרי חשה אשמה על כך שלא הצליחה להביא צאצאים לאברם, ולכן אמרה לו לשכב עם השפחה, הגר, כדי להביא ילד לעולם. לאחר שאברם הסכים, שרי הפכה את הגר לפילגשו של אברם, והיא נכנסה להריון מיד. עם זאת, בסופו של דבר, המעשים שבהם השתתפו אברם והגר עוררו את קנאתה של שרי. אברם השאיר לשרה את ההחלטה כיצד להתמודד עם הגר. בסופו של דבר, שרה נהגה באכזריות ובחוסר ידידות כלפי הגר, מה שגרם לה לברוח. אלוהים התערב ואמר להגר לחזור לאברם ולשרה, ולהתמודד עם היחס המרושע. בתמורה, אלוהים הבטיח לה צאצאים רבים. בנוסף, אלוהים גם אמר לה שהיא נושאת בבטנה בן שייקרא ישמעאל, שכן אלוהים ידע על הקורבן שהקריבה. ישמעאל נולד כאשר אברם היה בן 86.

13 שנים לאחר מכן, בגיל 99, אלוהים ראה כי הגיע הזמן לכרות ברית בין שני הצדדים ולקדם את ההבטחה להעניק לו צאצאים רבים. אלוהים גם אמר לאברם ששמו ישונה לאברהם, שכן הוא עתיד להיות "אבי אומות רבות".  אלוהים הבטיח שהברית ביניהם תחול על כל צאצאיו, והם יחזיקו לנצח בארץ כנען בהדרכתו של אלוהים. אלוהים אמר לאברהם: "זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר ,תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶ֑יךָ הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם כׇּל־זָכָֽר'', כלומר, "כֹּה יִהְיֶה הָבְרִית בֵּינִי וּבֵין אִתְּכֶם וּבֵין זַרְעֲכֶם אֲשֶׁר יָבוֹא אַחֲרֵיכֶם, אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ: כָּל זָכָר בָּכֶם יִמָּלֵא." כְּשֶׁהִגִּיעַ כָּל זָכָר לִגִּיל שְׁמוֹנָה יָמִים, הָיָה עָלָיו לְהִמָּלֵא כְּסִמָּל גּוּפָני לַבְּרִית. אֱלֹהִים גַּם שִׁנָּה אֶת שְׁמוֹן שָׂרַי לְשָרָה וּבָרַךְ אוֹתָהּ בְּהִתְרָאוֹת לָהֶם לְהִבְרִית יֶלֶד בְּכוּוְנָה לְהַדְרִיק אֶת הָאֻמָּה הַחֲדָשָׁה. שמו של הילד הזה היה יצחק, והוא היה ממשיך את הברית. ישמעאל לא נשכח, הוא קיבל ברכה לפיה הוא יוליד את מנהיגי 12 השבטים העתידיים. לאחר מכן, אברהם נימול את עצמו ואת כל הגברים במשפחה, ובכך החל את הברית הנצחית.

פרשה זו מדגימה את החשיבות שבצייתנות, באמונה ובאהבה כלפי ה'. מזל טוב והצלחה יבואו לידי ביטוי כאשר אדם ישים את אמונו ואת ליבו בידי ה', גם אם הדרך נראית קשה באותו הרגע. לאורך חיינו, יהיו מכשולים רבים שנאלץ להתמודד איתם, אך אמונתנו ובטחוננו בה' הם שיאפשרו לנו להתגבר עליהם ולמצוא את האור בקצה המנהרה.

לדוגמה, כיהודי, מטרת השבת היא לחזק את הקשר שלך עם אלוהים, את זהותך ואת הקהילה. עם זאת, בעולם המודרני ישנם מכשולים רבים העלולים למנוע מאיתנו לחגוג את השבת. באופן ספציפי יותר, אתגרים אלה עשויים להתבטא בחברים שמעודדים אותך לצאת לטיול סוף שבוע או להשתתף בבילוי קניות. אפילו הגעגועים לטלפון שלך בשבת יכולים להיחשב כקושי משמעותי. זה יכול להיות ממש קשה לפעמים כשאתה מרגיש מנותק או שאתה לא מצליח להשתלב בחברה המודרנית המשתנה ללא הרף. עם זאת, חשוב מאוד שתזכור למה אתה חוגג את השבת ותישאר נאמן לאמונות שלך, למרות כמה גדולות הפיתויים עשויים להיות. תוכלו לגלות מי באמת דואג לכם ולקשר שלכם עם אלוהים. אנו חוגגים את השבת כדי להקדיש זמן לעצמנו ולהפריד את חיינו מהכאוס שאולי התרחש בשבוע הקודם. ללא הפסקה, לא היינו מסוגלים לתפקד, מה שמשפיע על הפריון הדרוש לנו כדי להצליח. על ידי הקדשת יום אחד בשבוע למנוחה ולהתעמקות בקהילה היהודית, המונעת על ידי אמונתנו, אנו מהרהרים במה שהלך טוב ובמה שלא, ולוקחים את כוחנו איתנו לשבוע הבא עם הלקחים שלמדנו. בכך, ובאמון באלוהים, לא משנה כמה גדול הפיתוי, נוכל להציג את הצד הטוב ביותר שלנו ולהיות הגרסה הטובה ביותר של עצמנו, ובכך לאפשר לעצמנו לשגשג.

‍

שבת שלום,

שליחות אזוריות מטעם PWR, ליאורה לנגמן ומאיה פונברג