בפרשת השבוע אנו עוסקים בסיפור אייקוני אוניברסלי. בתחילת הפרשה אנו מתוודעים לנוח, אשר מתואר בתורה כאיש צדיק, נקי מכל חטאיו של דורו. יום אחד אמר אלוהים לנוח: "מכיוון שהארץ מלאה בעוולה ובשוד, אני עומד להשמיד אותה. בנה לך תיבה מעץ עם תאים לבעלי החיים, ואסוף מזון לכל הנוסעים. אני אביא מבול". נח, לאחר שהקשיב להוראות האל, לקח זוג מכל חיה כדי להעלותם לתיבה. נח עשה הכל כפי שאמר האל. שבעה ימים לאחר מכן, הארץ החלה להתמלא במים; היו שיטפונות בכל מקום. ירד גשם במשך ארבעים יום וארבעים לילה, עד שלבסוף פתח נח חלון כדי לשלוח עורב בתקווה למצוא יבשה. משימתו של העורב לא צלחה. הארץ הייתה מוצפת.

כל פרט ופרט בנוגע לאופן בניית התיבה הורה אלוהים. בקשה מעניינת אחת שהציב אלוהים בפני נח הייתה ליצור חלון בתיבה. ליתר דיוק, אמר אלוהים: "עשה צוהר, פתח לאור בתיבה". המילה "צוהר" קשורה למילה " צריים", שפירושה צהריים. מכאן אנו מבינים כי אלוהים ביקש ליצור פתח שיאפשר לאור הצהריים לזרוח פנימה. עם זאת, לחלון היו מטרות רבות. ייתכן שהחלון היה דרך להביע את התקווה שחש נח, שכן הוא איפשר לו להציץ מעט אל העולם בכל עת, מהחשיכה ועד עלות השחר. חלון מחבר את התיבה לעולם. הוא נתן לו את ההזדמנות לראות כיצד העולם מחוץ לתיבה צומח ומשתנה. חלון זה הוא גם מה שאיפשר לנוח לשלוח את העורב שהוזכר קודם לכן.

סיפור זה מעניק לנו הזדמנות להרהר בחלונות הקיימים בחיינו ובאלמנטים השונים המסייעים לנו לראות את האור. הוא מעניק לנו את הזכות למצוא תקווה בתוכנו. לפיכך, חשוב להזכיר לעצמנו שוב ושוב שאסור לנו לשכוח לבנות חלון, שכן הוא פותח בפנינו צוהר לעולם.

בהמשך הסיפור, נוח שלח שוב ציפור כדי לקבל מושג על המתרחש מחוץ לתיבה. כשהציפור חזרה לבסוף, היא הצליחה להביא ענף זית, דבר שסימל שהעולם מתחיל להחלים. כשהסערה חלפה לבסוף, אלוהים הבטיח שלא ישמיד עוד דבר לעולם. לאחר מכן שלח אלוהים קשת בענן כאות לברית בינו לבין כל היצורים החיים שיאכלסו את הארץ לנצח.

בסוף הפרשה אנו קוראים כיצד צאצאי נח בנו את מגדל בבל במטרה למצוא את דרכם אל השמים. סיפור זה ממחיש כיצד האנושות יכולה להתאחד כדי להשיג הישגים גדולים. עם זאת, בניית המגדל לא התקבלה בעין יפה על ידי הקב"ה. היו שפות רבות והקב"ה בלל את שפתם, ובכך פיזר את העם לאזורים שונים בעולם. סיפור זה מלמד אותנו על חשיבותה של התקשורת. הבנת הזולת אינה תלויה רק בשפה, שכן תקשורת היא הרבה יותר מסתם מילים. כמה פעמים אנו חשים שאנו מדברים בשפות שונות עם אדם הקרוב אלינו? כמה פעמים איננו מבינים את הזולת, גם כאשר אנו מדברים באותה שפה? תקשורת היא אחד המרכיבים החיוניים ביותר בחיי היומיום שלנו.  הסכנה היא, כפי שהודגם במגדל בבל, שאם נגיע למצב שבו נפריד את עצמנו מאנשים אחרים רק בגלל שאיננו מבינים זה את זה, לא נוכל לצמוח יחד.

שבת שלום,

דליה פופקין קליימן, BBYO