פרשת השבוע, פרשת "האזינו", מתמקדת בשיר שמשה נשא בפני עם ישראל ערב פטירתו; שיר שופע לקחי חיים ודברי חוכמה. נושאי השיר נוגעים במסע העם היהודי לארץ ישראל, בניצול העושר שאדם עשוי להיתקל בו במהלך חייו, ובמשמעותה של הקרבה. באופן ספציפי יותר, שר משה: "זכרו את ימי קדם.  הביטו בשנים של דורות רבים. שאלו את אביכם, והוא יספר לכם. את זקניכם, והם יגידו לכם."  

למרות שמשה קרא את השיר הזה לראשונה לפני אלפי שנים, המסרים הטמונים בו רלוונטיים גם בימינו. משה מזכיר לנו שכאשר אנו עומדים להגיע אל היעד או אל המטרה, חשוב לעצור לרגע ולהרהר במסע שעברנו. בדיוק כפי שמשה ביקש מהיהודים לשאול את עצמם, "מה אתם יכולים לעשות אחרת כדי לקצר את נדודכם במדבר ולהגיע לישראל מהר יותר", חשוב לשאול את עצמנו שאלות דומות במסע חיינו. שאלו את עצמכם: מה איפשר או קידם את הצלחותיכם? מי עזר להדריך אתכם בדרך להצלחה?  

המודעות לעצמנו ולדרך שבה אנו מתנהלים היא חיונית לצמיחה האישית שלנו. עם זאת, לעיתים אנו אכן הולכים לאיבוד, וזה בסדר. סטייה מהמסלול שנקבע מראש היא חלק מהחיים; חלק שיעזור לכם לצבור חוויות יקרות ערך, שעשויות אף לתרום להצלחותיכם בעתיד. בין אם הצלחות אלה נמצאות במסלול שבו הייתם מלכתחילה, ובין אם הן לוקחות אתכם למסע חדש לגמרי, התגברות על קשיים היא חיונית לצמיחה אישית ולהבנה עצמית.

במהלך השנה וחצי האחרונות, כולנו נאלצנו לסטות מהמסלול המקורי שלנו כאשר מגפת הקורונה התפשטה ברחבי העולם. נדרשנו לעטות מסכות, לשמור על ריחוק חברתי ולפגוש את חברינו ובני משפחתנו דרך מסך. בתוך שבועות ספורים, העולם הפך לווירטואלי. לא נותרה לנו ברירה אלא להסתגל. BBYO עברה למתכונת וירטואלית. כל האירועים שהיינו רגילים לקיים באופן אישי עברו לפתע לאינטרנט. לדוגמה, הבחירות התקיימו ב-Zoom והכנס הבינלאומי נערך מרחוק, כל אחד בביתו. היה קשה מאוד להרגיש מעורבים ומחוברים. עם זאת, למרות הקשיים שנאלצנו להתמודד איתם, אני מאמין שזה הפך אותנו לאנשים חזקים ועמידים יותר. אף שהנסיבות לא היו אידיאליות, היו כמה היבטים חיוביים שצצו מתוך המאבקים שלנו. הצלחנו לזהות מי הם החברים האמיתיים שלנו. גילינו מחדש מערכות יחסים שחשבנו שהן חולפות. זה גם נתן לנו הזדמנות להרהר בחיינו. המגפה העולמית יצרה זמן להתבוננות פנימית, דתית וחילונית. הייתה לנו הזדמנות להכיר את עצמנו ואת החיים שאנחנו רוצים לחיות. כשאנחנו סוף סוף נוכל להסיר את המסכות, נהיה בדרך ליצירת הגרסאות הטובות ביותר של עצמנו.

בנוסף לפסוק הראשון, שר משה גם: "ישורון השמין והתפאר. השמנתם, התעבתם והתעגלתם. הם עזבו את האלוהים אשר עשה אותם, ובזו את צור ישועתו". למה התכוון משה בדבריו? אני מאמין שהמשפט הזה מייצג את הרעיון שאם אנחנו פשוט צורכים או מבזבזים את כל מה שנמצא לנגד עינינו, אנחנו משמינים מצריכה בזבזנית, אך אם אנחנו נותנים עדיפות לנתינה, אנחנו יכולים לעשות שימוש טוב במשאבים העודפים האלה. היותנו במצב נפשי של נתינה ואלטרואיזם לא רק הופך את העולם למקום טוב יותר, אלא גם הופך אותנו לאנשים טובים יותר. זה עוזר לנו להבין שאסור לנו לקחת את מה שיש לנו כמובן מאליו, בין אם מדובר בהורים תומכים, בני משפחה, חברים או אפילו צורות שונות של עושר. לעתים קרובות אנחנו לא מקדישים זמן להודות לאלה שעזרו לנו במסע שלנו. חשוב להיות אסירי תודה על מה שיש לנו ולהעביר את המשאבים שלנו לאחרים שמתקשים למצוא את הייעוד שלהם בחיים.

הפרשה מסתיימת בכך שאלוהים מצווה על משה לעלות להר נבו. כשהוא על ההר הוא רואה את ארץ ישראל, אך בסופו של דבר הוא מת על ההר בטרם הספיק להגיע אליה בעצמו. "כי את הארץ הנראית לעיניך תראה, אך לא תבוא שמה, אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל." הקרבה היא דבר שלעתים קרובות איננו חושבים עליו. אבותינו הגיעו לארץ זו מבלי לדעת למה לצפות. האם תהיה חופש דת? האם יהיו הזדמנויות להצלחה כלכלית? האם יהיה שלום? לרוב, הסיבות להגירתם לארץ זו היו לטובת משפחותיהם, בין אם הן עדיין היו מעבר לים, ובין אם רצו שילדיהם או ילדיהם העתידיים יזכו לחיים טובים יותר. אף שמשה מעולם לא זכה להיות בישראל, דורות על גבי דורות לאחר מכן, העם היהודי עדיין נמצא שם. עלינו לזכור את האתגרים שעברו אבותינו, הכל כדי להביא אותנו למקום בו אנו נמצאים כיום.

שיעורים אלה בהרהור עצמי, הכרת תודה והקרבה מסייעים לנו במאמצינו לנהל חיים משמעותיים ומודעים. עם כניסתנו לשנה החדשה בלוח השנה היהודי, הבה נתחייב להפוך ערכים אלה לחלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלנו בשנה הקרובה.

שבת שלום

שליחי NSR, מולי סינגר ובן גליק