פרשת השבוע – "וישב" – מתארת את חיי המשפחה של יעקב וילדיו, תוך התמקדות מיוחדת ביחס המועדף שזכה לו יוסף. כצפוי, הדבר מוביל לקנאה עזה מצד אחיו, אשר מגיעה לשיאה כאשר הם מוכרים אותו בכוח לקבוצת ישמעאלים. הסיפור נמשך עם הגעתו של יוסף למצרים ותחילת חייו כעבד, אך בשלב זה אתמקד אך ורק בחלקו הראשון של הסיפור.

אני מוצא את הסיפור הזה מאכזב באופן מוזר, בשל כישלונו של אחד מאבותינו (יעקב) להתייחס לילדיו בהגינות, אף כי מכאן עולה מסר של אחריות. כאשר לוקחים על עצמנו תפקיד, או במקרה זה אבהות, עלינו להתחייב אליו במלואנו ולפעול באופן שימקסם את ההשפעה החיובית שיש לנו דרכו. במובן זה, לא הדרך שבה יעקב גידל את ילדיו היא הפגומה, אלא ההחלטה כולה, שהובילה להעדפה של אחד על פני האחרים, ולכן היה צריך להימנע ממנה. בהקשר זה, יעקב מדגים מסר רלוונטי באמת של מחויבות לאחריות, אך באותה מידה גם את הקושי בביצועה, שכן אפילו הוא נכשל בכך. הפגם של יעקב (ביחסו לילדיו) מדגיש כיצד משימה זו נראית בלתי אפשרית לביצוע בכל הנסיבות, מה שמעלה את השאלה כיצד יש לנהוג כדי ללמוד מהמסר הזה.

כששקלתי את העניין, פניתי לאינטראקציות ולניסיון האישיים שלי, ומצאתי את תחילת התשובה במקום בלתי צפוי: "מאמה מיה". למי שלא מכיר, הסרט מתאר את ההכנות לקראת חתונה, שבה הכלה מבינה שאחד משלושה זרים עשוי להיות אביה, ולכן מחליטה להזמין את כולם. מלבד היותו סיפור אזהרה, המדגיש את הקשיים הפוטנציאליים העלולים לנבוע מאי-שימוש באמצעי מניעה, הסרט גם ממחיש שלושה גברים שלוקחים על עצמם אחריות ומחויבים אליה.

ממצב שבו אף אחד מהאבות הפוטנציאליים של הכלה לא ידע על קיומה, שלושתם התחייבו בשמחה ובמהירות להיות מעורבים בחייה. בהיעדר תשובה חד-משמעית לגבי זהותו של האב האמיתי, כולם הצליחו לקבל את ההחלטה החיובית לשמש לה דמויות אב ולקחת על עצמם אחריות בדרך זו. אני סבור שהדבר מדגים במדויק כיצד יש לנהוג בכל עניין. בתחילה, יש לגשת אליו בראש פתוח, אך גם מתוך מחויבות לקחת אחריות ולפעול באופן חיובי ברגע שמבינים את המצב ואת הקשר שלנו אליו.

דבר זה בא לידי ביטוי באופן מובהק עוד יותר אצל יוסף, אשר – לדעתי – באופן שכמעט מזכיר אגדה, מצא את עוצמתו הגדולה ביותר (בנטילת אחריות חיובית) דווקא בתחום המרכזי שבו אביו היה לקוי (בכך שלא עמד באחריות שנטל על עצמו לגדל את ילדיו).  בתחילה יוסף משמש כעבד לפוטיפר, שם הוא מתקדם במהירות לתפקיד בכיר בזכות גישתו האופטימית לחיים והשפעתו החיובית על אחרים בתפקיד זה. עם זאת, גם כאשר הוא מוצא את עצמו מאוחר יותר בכלא (בגלל האשמה כוזבת של אשת פוטיפר כי הוא אנס אותה), השקפת העולם המרשימה הזו נמשכת. בזמן שהותו בכלא הוא מתיידד עם שני פושעים ומנסה לעזור להם על ידי ניבוי עתידם. אם נזכור את מסע חייו, לאחר שחווה בגידה מצד משפחתו, עבדות, מאסר ואיבוד כל מה שהכיר שוב ושוב לאורך כל הדרך, זה מדהים שהוא נשאר בחיים, שלא לדבר על היותו מקור נחמה לאחרים.

הקשיים שפקדו את חייו של יוסף הופכים את יכולתו להתחייב ללא הרף לאחריות חיובית למרגשת עוד יותר, במיוחד לאור המידה שבה הוא לוקח זאת על עצמו. יוסף לא רק לוקח על עצמו את האחריות המתוארת בגישה אופטימית ומסורה, אלא שאין לו כל מחויבות למלא תפקידים אלה מלבד מתוך תחושת המוסר שלו. בנוסף לקיחת האחריות, הוא מאפשר לעצמו את ההזדמנות לעשות זאת. לפיכך, סיפורו של יוסף מהווה עדות לאופיו, כמו גם מסר משמעותי: כי בנוסף להתחייבות למעשינו, עלינו לחפש הזדמנויות להשפיע באופן חיובי. יתר על כן, בדיוק כפי שעשה יוסף, על מנת לקחת על עצמנו כמה שיותר אחריות לטובת הכלל, עלינו ליצור לעצמנו הזדמנויות לפעול באופן זה.

שבת שלום,

אייטן זייטל, JZA BBYO