בפרשת השבוע, פרשת תרומה, מצווה ה' על בני ישראל לבנות מקדש במדבר, המכונה " המשכן". אף שבמבט ראשון קדושתו של המשכן החדש עשויה להיראות דומה לקדושתו של הר סיני, האמת היא ששני המקומות שונים זה מזה בתכלית. המשכן הוא מרחב שיצר העם היהודי. הוא הפך לקדוש משום שהיה זה מקום עלי אדמות שבו ניתן היה לחוש באופן ייחודי בנוכחותו של הקב"ה. לעומת זאת, מקומות דומים אחרים, ואפילו הר סיני, שהוא המקום שבו ניתנו עשרת הדיברות, היו קדושים רק בשל הקשר לקב"ה, אך לאחר שעזבה הנוכחות, הם כבר לא היו קדושים עוד.

כדי להפוך את המשכן למקום קדוש, היה על עם ישראל לקיים כל צעד וצעד שה' ציווה, החל מבניית ארון הקודש, שנועד לאחסן את עשרת הדיברות, דרך המנורה ועד לשולחן, השולחן המצופה זהב שנועד ללחם הפנים. בנוסף, היו הוראות מדויקות ביותר לגבי אופן הטיפול בלחם, בשמנים ובקמח.

כל מילה ואות בפרשה זו הן הוראה. זוהי הוראה לבנות משהו שגדול מאיתנו ולבנות משהו שיישאר לדורות. אף על פי שמקום קדוש זה בוודאי היה מקום מדהים לבקר בו ולהרגיש את נוכחות האל, מה עלינו לעשות בימינו? כיצד אנו אמורים לחוש בנוכחותו של הקב"ה כשאין לנו אתר חיבור זה לרשותנו? ב"פרקי אבות" כותבים החכמים כי אף שאיננו יכולים להקריב קרבנות במקדש, לימוד התורה די בו כדי להשיג את הקשר הרוחני שנוצר באמצעות תהליך הקרבנות.

למרות שהמשכן כבר אינו קיים, ואנו אינם יכולים לראות את ארון הברית, לימודנו וקשרנו לדת היהודית ולעם היהודי נותרים חזקים. הקשר בינינו מספיק, וקשר מסוג זה אינו מאבד מקדושתו גם כאשר נוכחותו של הקב"ה עוזבת.

שבת שלום,
סופיה באריס, BBYO אזור צפון BBYO