"כי תצא" היא פרשת תורה מאתגרת לקריאה עבור פמיניסטית יהודייה גאה, איני יכולה להכחיש זאת. הפרשה של השבוע סוקרת את ההלכות הנוגעות לשביית נשים בעתות מלחמה כדי לשאתן לאישה, בהסכמתן או בלעדיה. יתר על כן, היא מעלה שאלות ומציגה אמירות בוטות בנוגע לשטחיות תשוקותיו של הגבר. "כי תצא" משמשת בסיס ברור להגדרת הנשיות והגבריות ביהדות, מבלי להאדיר יתר על המידה את שני היבטים אנושיים אלה. קל להסיק מסקנות, אך חשוב לבחון לעומק את הנושאים המובילים למסקנות מיידיות, כגון הפסוק הזה: "כשתצא למלחמה נגד אויביך, ואלוהיך ימסור אותם בידך ותיקח מהם שבויים, ותראה בין השבויים אישה יפה ותחמוד אותה ותיקח אותה [לביתך] לאישה, תביא אותה לביתך, והיא תגזור את שערה, תקצץ את ציפורניה ותסיר את בגדי השבי שלה. ותשב בביתך חודש ימים להתאבל על אביה ואמה; ואחר כך תבוא אליה ותהיה לה לאיש, והיא תהיה לך לאישה" (דברים כ"א, י'-י"ג).

אמנם במבט ראשון עשוי להיראות כי פרשה זו מתירה – ואף מעודדת – שנאת נשים בוטה והתעללות מינית. עם זאת, העניין רחוק מלהיות פשוט כל כך, ועלינו לזכור גם את התקופה שבה נכתבה. היא נכתבה בתקופה שבה לא היו כללים או מוסר במלחמה. גברים יכלו לקחת לעצמם נשים ככל שרצו, ללא כל הגבלה. החוק שניתן לנו כאן נועד להילחם בתרבות המופקרת של אותה תקופה. 

חוק זה עשוי להיות, למעשה, החוק החשוב ביותר בכל הנוגע לכבוד האישה, ואף משמש מטאפורה נהדרת ליחסים בין-אישיים. התורה מכירה בכך שלגברים יש נטייה תוקפנית ותשוקות. עם זאת, התורה מורה לגבר להמתין. אסור לו לקחת אישה שנשבתה לאישה כאשר היא יפה; עליה לגלח את שערה ולהאריך את ציפורניה, דבר שהיה באותה תקופה ההפך המוחלט מתקני היופי המקובלים. רק לאחר שהגבר רואה את האישה במצבה הגרוע ביותר, הוא רשאי לקחת אותה לאישה, ואם הוא כבר אינו נמשך אליה, הוא אינו חייב לשאת אותה לאישה. אני מאוד אוהב את המוסר השכל הזה משתי סיבות:

1. הוא מאזן בין גבריות לנשיות. בתקופות מלחמה, מוסר וערכים טבעיים רבים, כגון אי-אונס, אינם נלקחים בחשבון. החוק הזה אינו מתכחש לעובדה זו. עם זאת, הוא מצווה על הגבר להכיר את האישה לפני שהוא נוטל אותה לאישה. הדבר מאפשר לשניים ליצור קשר רגשי, מסיר את היבט התשוקה המיידית, ומעניק לגבר זמן שלא להתחרט על מעשיו. כמו כן, הוא מעניק לאישה זמן לתקשר עם הגבר ולומר לו אם היא אינה רוצה להיות אשתו. 
2. זוהי מטאפורה נהדרת ליחסים בכלל. האישה חייבת לגזור את שיערה, להאריך את ציפורניה ולבלות זמן באבל על משפחתה לפני שהגבר רשאי לשאת אותה לאישה. אם הגבר כבר אינו נמשך לאישה, הוא יכול לעזוב ללא כל התחייבות. המשמעות היא בעצם: עליך להכיר את האדם ברגעים הקשים ביותר שלו לפני שתוכל לבלות איתו את חייך. 

קל לנו להיסחף אחר הברק של דבר חדש, בין אם מדובר בחברות או במערכת יחסים רומנטית. פרשת "כי תצא" מלמדת אותנו לא להתעוור משמחתו של דבר חדש. עלינו לעבור יחד עם האדם האחר את כל התלאות והקשיים לפני שנוכל לדעת באמת את עומק הקשר בינינו. הפרשה של השבוע אינה מהללת את החלקים הגרועים ביותר בחיים; היא מלמדת אותנו, עם זאת, שיש דרך לעבור את הזמנים הקשים ולצאת מהם מנצחים. פרשת "כי תצא" מלמדת אותנו שדברים טובים שווים את ההמתנה, ושלא לשפוט ספר לפי הכריכה שלו. 

שבת שלום, 

הית'ר קלצקי

מזקיירה, אזור הרי הרוקי