הפרשה של השבוע היא "ויגש". פרשה זו מתמקדת בעיקר ביוסף ובניו. 

יהודה ניגש אל יוסף, מתחנן לשחרורו של בנימין ומציע את עצמו מרצונו כעבד לשליט מצרים במקום בנימין. כשראה את הנאמנות העמוקה בין אחיו, גילה יוסף את זהותו האמיתית והכריז: "אני יוסף. האם אבינו עוד חי?"

מוצפים בבושה וחרטה, האחים זוכים לנחמה מיוסף, שמרגיע אותם באומרו: "לא אתם שלחתם אותי לכאן, אלא אלוהים. הכול תוכנן מלמעלה כדי להציל אותנו ואת כל האזור מרעב."

האחים ממהרים לשוב לכנען עם הבשורה, ומביאים את יעקב, את בניו ואת משפחותיהם למצרים. בסך הכל שבעים נפש. לאחר 22 שנים, יעקב מתאחד בשמחה עם בנו האובד. בדרכם למצרים, יעקב מקבל הבטחה אלוהית: "אל תירא לרדת מצרימה, כי שם אעשה ממך גוי גדול. אני אירד איתך למצרים, ואני גם אעלה אותך משם בוודאות."

במהלך הרעב התעשר יוסף ממכירת מזון וזרעים. פרעה העניק למשפחת יעקב את ארץ גושן הפורייה להתיישבות, ובני ישראל שגשגו בארץ מצרים.

כשם שיהודה ניגש אל יוסף, כך עלינו, היהודים מכל הרקעים, להראות כיצד אנו יכולים להיות עם אחד ומאוחד. מעשינו הם אלה שצריכים להוות הוכחה לכך שיהודים יכולים לחיות יחד. כאשר יהודים מבקרים יהודים מזרמים אחרים, או כאשר יהודים דנים בפוליטיקה, ביחס לישראל או בכל נושא אחר, עלינו לעשות זאת באופן המבטא כבוד ואהבה זה כלפי זה.

עלינו לשמור על שלמותנו כיהודה או כיוסף, אך עלינו גם "להתקרב" – "ויגש" – ולחפש אחדות ושותפות בחייו של האחר.

מאחל לכולכם שבת שלום!

‍

שבת שלום! 

‍-השליחים האזוריים ה-30 של GAR, ריידר ואריאלה