הפרשה של השבוע היא "מיקץ", שמשמעותה "בסוף", והיא מופיעה בספר בראשית.

פרשה זו ממשיכה בסיפורו של יוסף ובתקופת שהותו במצרים. כאשר פרעה חולם על שבע פרות שמנות הנבלעות על ידי שבע פרות רזות, ועל שבעה שיבולים שמנים הנבלעים על ידי שבעה שיבולים רזים, מביא פרעה את יוסף כדי שיפרש את חלומותיו. יוסף מפרש את החלומות כמשמעותם: שבע שנות שפע יבואו אחריהן שבע שנות רעב, והוא מייעץ לפרעה לאגור תבואה בשנות השפע. הדבר מוביל לסיום מאסרו של יוסף, ופרעה ממנה את יוסף למושל מצרים.

כצפוי, במהרה פשטה רעב בכל האזור. כדי להשיג מזון לעצמם, עשרה מאחיו של יוסף יוצאים למסע למצרים. יוסף מזהה את אחיו מיד, אך הם אינם מזהים אותו. יוסף מאשים אותם אז בהיותם מרגלים, ודורש מהם להביא עמם למצרים את אחיו האחר, בנימין. כשהאחים חוזרים, יוסף מזמין אותם לארוחה בביתו. לאחר מכן, יוסף מחביא את גביע הכסף שלו בתוך שקיו של בנימין, ואז מאשים את אחיו בגניבתו. ברגע שהגביע נמצא, יוסף מאפשר לשאר אחיו לחזור הביתה, אך משאיר את בנימין כעבד אצלו במצרים. 

הפרשה הזו מעניינת למדי, שכן יש בה כמה מסרים שאנו יכולים להפיק ממנה. ראשית, יש בה את רעיון הקארמה, ואת העיקרון של "מה שמסביב חוזר מסביב". אחיו של יוסף נהגו בו באכזריות רבה, והנה ראו לאן הגיעו בסופו של דבר. יוסף הפך למושל מצרים, בעוד שאחיו נותרו רעבים והתחננו אליו שייתן להם מזון. הפרשה גם מעלה את הרעיונות של ריפוי, באמצעות תשובה וסליחה. 

קחו לכם זמן בשבת זו וחשבו הן על סליחה, והן על האופן שבו מעשיכם עשויים להשפיע על אחרים ועל עצמכם. 

שבת שלום

רבקה סלומון, שליחה אזורית, אזור "ביג אפל"