בפרשת השבוע, יעקב מתקשה לקראת המפגש הראשון זה שנים רבות עם אחיו המנוכר, עשו. הוא שולח שליחים לפניו, המדווחים כי אחיו מתקרב עם 400 חיילים. כדי לפייס את עשו, יעקב שולח עבדים עם עדרי בקר כמתנות. בלילה שלפני המפגש המיועד בינו לבין עשו, יעקב נלחם במלאך, אשר מפרק את מפרק ירכו של יעקב. לאחר מכן הוא מבקש מהמלאך לאשר את הברכה שקיבל יעקב. זהו מקור הסכסוך בין האחים... עשו הוא הבכור ולכן זכה בבכורה, אך הוא החליף אותה עם יעקב כדי שיקבל את ברכת אביהם. כשראה עשו את אחיו מקבל את הברכה במקומו, הוא כעס על יעקב. יעקב מבקש את הסכמת המלאך, למעשה כדי להקל על נטל האשמה המוטל עליו. המלאך מסרב להיענות לבקשתו, ואומר ליעקב להיות סבלני, וכי אלוהים ישנה את שמו בבוא העת, כשיגיע למקום הנקרא בית אל.

הערה קצרה כדי להסביר את הסמליות שבשינוי השם… השם יעקב נגזר מהמילה העברית "עקבה", שמשמעותה רמאות והונאה. המלאך מבטיח ליעקב ששמו ישונה לישראל, המציין מנהיג. לפיכך, שינוי שמו מסמל את מחילת חטאיו… על כך שהונה את אביו כדי שיברך אותו… ואת התמורה שלו לדמות קדושה, למנהיג ולאב האומה היהודית.

אולם, למרות הבטחת המלאך, יעקב מתעקש והמלאך נכנע לבסוף, ומסכים לברכה בטרם עת. לאחר המפגש של הלילה הקודם, יעקב פוגש את עשו, שסולח לו כמעט מיד. למעשה, עשו סלחן כל כך, עד שהוא מסרב בתחילה לקבל את מתנותיו של יעקב, אף שיעקב מתעקש מאוחר יותר שעשו ייקח אותן. לאחר מכן עובר עשו להר שעיר, לשם גם יעקב עושה דרכו, אם כי בקצב איטי בהרבה, שכן הוא נוסע עם בעלי חיים צעירים.

חודשים רבים חולפים עד שיעקב מגיע לבסוף לבית-אל. כאן מקיים אלוהים את ההבטחה שהבטיח המלאך ומשנה את שמו של יעקב לישראל. אך כאן מתרחש דבר מעניין. לאורך שאר הטקסט, יעקב עדיין מכונה בשם יעקב. שני שמותיו משמשים לסירוגין, בשאר הפרשה הזו ובפרשה הבאה. השוו זאת לרגע שבו שמו של אברם הפך לאברהם. הוא מכונה באופן ייחודי אברהם מהרגע שבו אלוהים קובע שזהו שמו החדש. מדוע יעקב אינו זוכה ליחס דומה? בהתחשב בסמליות של השם, הדבר מרמז שיעקב מעולם לא נגאל לחלוטין. עדיין ישנם רגעים שבהם התורה רואה לנכון להתייחס אליו כאל ערמומי או רמאי. ובכל זאת, הוא זכה לברכת המלאך ולסליחתו של עשו. אם כן, מדוע זה המצב?

המלאך שעמו נאבק יעקב סירב בתחילה לבקשתו להסכים לברכת יצחק. המלאך אמר לו להתאזר בסבלנות ושהאל יסלח לו בבוא העת. ואולם יעקב מתעקש עוד יותר. הלקח שיש ללמוד מכך הוא שסליחה היא תהליך איטי. היא לוקחת זמן ודורשת טיפול נאות, כפי שהמלאך ניסה להזהיר את יעקב. "תיסלח לך", נראה שהמלאך אומר, "בזמנו". ואילו יעקב היה מקבל תשובה זו, אולי גם שינוי שמו היה קבוע כמו זה של אברהם. אך הוא לא עושה זאת. במקום לחכות שאלוהים יאשר את ברכת הבכור, הוא מאלץ את המלאך לעשות זאת כאן ועכשיו. הוא מנסה למצוא את הדרך המהירה ביותר. את הדרך הקלה ביותר לכפרה. למעשה, הוא ניסה לקחת קיצור דרך.

ואני מאמין שזו הסיבה שבגללה יעקב מעולם לא זכה לסליחה אמיתית. הוא עדיין נחשב, מפעם לפעם, כרמאי בשל ניסיונו לעקוף את תהליך הסליחה התקין. בחיינו, עלינו לנהוג באותה זהירות. הדרך לסליחה היא ארוכה, אך בסופו של דבר תוכלו לזכות בגמולכם. פרשה זו מהווה אזהרה מפני הניסיון למצוא דרך לעקוף תהליך זה, שכן בסופו של דבר הדבר יוביל לכך שהסליחה שלכם לא תהיה משמעותית.

המסר שלעתים קרובות קשה לנו לשמוע הוא פשוט זה… התנצלות, התנצלות אמיתית, היא דבר קשה ולוקח לה זמן.

ובגלל זה, אני יכול רק לומר… אני מצטער.

שבת שלום,

אדוארד לואיס, BBYO