בפרשת השבוע, עם תום ספר דברים, משה נושא את נאומו/שירו הפרידה לעם ישראל, המכונה "שירת האזינו". בשיר הוא סוקר את תולדות הקשר בין העם היהודי לאלוהים ומזהיר אותם מפני כל הדברים הנוראים שיקרו להם אם ינטשו את אלוהים.

לאחר פרשת עגל הזהב, ובשל החשש הצפוי שבני ישראל יאמצו את האלים המקומיים בארץ כנען, הדבר היה הכרחי ביותר. באותה תקופה, העם היה נתון מאוד לסכנה של החלפת האל באלילים שווא, דבר שגרם, בין היתר, לקנאה רבה מצד האל, כפי שבא לידי ביטוי בטקסט. חלק גדול מ"שירת העזינו" הוא ציטוט מדברי ה', המסביר עד כמה מועיל לה' להיות לצידו של האדם ומה יעשה ה' לאויבי העם היהודי. הנה קטע מתוכו:

"אשקה את חיצי בדם, וחרבי תכלה בשר, מדם ההרוגים והשבויים, מהפרצה הראשונה של האויב."

זהו מעשה אלים מאוד במהותו. אלוהים נוקט באלימות במקרים רבים בתורה: המכות, סדום ועמורה, נדב ואביהוא, רק כדי להזכיר כמה דוגמאות. מדוע אלוהים נוקט באלימות כה רבה? מדוע אלוהים כה אכזרי? מהיכן נובעת אכזריות זו?

מרכיב מרכזי בפרשת "האזינו" הוא אוסף של דרכים מטפוריות וסמליות שונות להתבונן באלוהים. דרך עדשתן של מטפורות אלה, אמור להיות קל יותר להבין את האלימות של אלוהים ואת הסיבה לה. הבולטת שבהן היא אלוהים כסלע ("סלע אדיר" בתרגומים מסוימים), שמשמעותו משתנה בהקשרים שונים. ראשית, אלוהים הוא סלע במובן של היותו בלתי ניתן להזזה וישר, ובפרט כבסיס המרכזי של היקום. סלע זה הוא מקור הצדק, וככזה הוא נוקט באלימות לא מתוך אכזריות, אלא לשם אכיפת הצדק והאמת.

בנוסף, אלוהים הוא סלע המהווה מגן חזק לעמו, כפי שמתואר בתהילים: "ה', סלעי ומצודתי ומושיעי [...]" (תהילים 18:3). ההגנה היא אחד המניעים העיקריים לאלימותו של אלוהים. כסלע, הדבר נועד לעם היהודי כולו במובן הצבאי של הגנה. בשיר, אלוהים הוא גם נשר השומר על גוזליו. במקרה זה, אלוהים מציע סוג אחר של הגנה, אישי וראשוני יותר. כשם שאמא נשר פראית מוכנה לעשות הכל כדי להגן על גוזליה, כך גם אלוהים עושה, באותה תשוקה אכזרית.

בפרשת "האזינו" מתואר אלוהים גם כאב וכאם יולדת, דבר המספק הסבר למעשי המשמעת של אלוהים. כשם שהורה אוהב את ילדו ומחנך אותו (בתקווה שלא באמצעות אלימות) כדרך לעצב את אישיותו ולהראות לו אהבה, כך גם אלוהים מחנך את עם ישראל (לא תמיד באמצעות אלימות) כדי להוביל אותו בדרך הישר.

השאלה נותרת בעינה: מדוע בוחר אלוהים באלימות במקרים כה רבים? בין אם הדבר נעשה למען צדק, משמעת, הגנה או מטרה מוצדקת אחרת, מדוע דווקא אלימות? בפתיחת "שירת האזינו" אומר משה כי אלוהים הוא מושלם – אמונה יהודית בסיסית, שמשמעותה היא שאלוהים תמיד צודק, אפילו כאשר הוא נוקט באלימות, ובמקרים שנראים כחסרי רחמים ואכזריים. באותו נאום, זעמו של אלוהים מוזכר בשפע של תיאורים צבעוניים. עבור היהודי המודרני, אלוהים מושלם שהוא נקמני, קנאי וכועס הוא רעיון סותר, אולם בהקשר של תקופת התנ"ך, סביר להניח שזה לא היה כך. מה שנראה לנו כקשיחות מיותרת היה למעשה מה שהעם באותה תקופה היה זקוק לו. זו הייתה הדרך לקרב עם מאוד לא מושלם אל הצדק והיושר, והדרך היחידה שבה היו מקשיבים. אם נחזור לעגל הזהב, חשוב שלא נשכח שהוא הופיע בעוד העם חיכה למסר שהובטח לו מאלוהים. אפילו התקווה הזו, למרות שזה עתה שוחררו, עדיין לא הספיקה. שיטותיו הקשות של אלוהים היו דרך מתוכננת ומחושבת להגיע לעם שזקוק להדרכה ולעזרה באותה עת. אז, מדוע אלוהים משתמש באלימות? כי אצלנו, לפחות מבחינה היסטורית, זה מה שעובד.

שבת שלום,

סמואל מישקין, BBYO

‍