פרשת השבוע היא פרשת "מיקץ", הפותחת ברגע של אי-ודאות עמוקה. פרעה נרעש מחלומות מטרידים, ואינו מסוגל להבין את משמעותם או את אשר צופן העתיד. רק כאשר יוסף מוציא מהכלא, מתוך החשיכה, מתחילה להתבהר התמונה. יוסף אינו מתכחש למציאות של הרגע; במקום זאת, הוא מביא עמו פירוש, חוכמה ואחריות. הוא מזכיר לפרעה שגם בזמנים של תוהו ובוהו, למעשי האדם עדיין יש חשיבות. הכנה, חמלה ומנהיגות מוסרית יכולות לשנות את מה שיקרה בהמשך. 

מסר זה מהדהד במיוחד בחנוכה. חנוכה אינו עוסק רק באור מופלא המופיע מעצמו, אלא בעם שבוחר להדליק את המנורה גם כשהוא מוקף בחושך. הנס מתרחש רק משום שמישהו לוקח על עצמו את האחריות לפעול ולהדליק להבה, קטנה ככל שתיראה. 

השבוע זעזעה את קהילתנו התקיפה הטרגית שאירעה בערב הראשון של חנוכה בחוף בונדי בסידני. רגעים כגון אלה מותירים אותנו מפוחדים, מבולבלים ושבורי לב. כמו פרעה, אנו מתקשים להבין עד כמה יכול החושך להיות עמוק, ומה עלינו לעשות בתגובה לכך. היהדות אינה מבקשת מאיתנו להתעלם מהכאב או לתרץ אותו. במקום זאת, היא מבקשת מאיתנו להגיב בזהירות, באחריות ובאור. 

יוסף מלמד אותנו שמנהיגות בתקופות קשות אינה נובעת מכוח, אלא מאמפתיה ומראייה לעתיד. חנוכה מלמד אותנו שהאור אינו דבר פסיבי; הוא משהו שאנו יוצרים. אפילו נר אחד יכול להדוף את החשכה מחדר שלם. 

בעודנו מקדישים זמן לאבל על אלה שהלכו לעולמם או נפצעו בפיגועים הנוראיים בסידני, אנו נזכרים גם בתפקידנו לדאוג זה לזה, לחזק את הקהילות שלנו ולבחור בחסד כאשר העולם מרגיש שבור. ייתכן שאיננו מסוגלים לתקן הכול, אך כמו יוסף, אנו יכולים להביא חוכמה; וכמו המנורה, אנו יכולים להביא אור. 

וזוהי תקוותנו: שגם ברגעי פחד ואובדן, נמשיך לבחור בקשר על פני בידוד, בחמלה על פני שנאה, ובאור על פני החושך. צעד אחד, להבה אחת, רגע אחד של אכפתיות בכל פעם. 

אנו מאחלים החלמה מהירה לפצועים בסידני, ולבנו יוצא אל אלה שאיבדו את יקיריהם. 

שבת שלום,
אליסה טייכטל, BBYO