בשבת זו אנו קוראים את הפרשה הכפולה "אחרי מות-קדושים", שניים מהפרקים המשמעותיים ביותר בספר ויקרא.

פרשת "אחרי מות", שתרגומה המילולי הוא "לאחר המוות", נפתחת בדיני יום הכיפורים, ומתארת כיצד על הכהן הגדול להיכנס לקודש הקודשים, המקום הקדוש ביותר, שם הוא מתקשר עם ה'. הוראות אלו באות בעקבות טרגדיה: מותם של בני אהרון, נדב ואביהוא, שמתו לאחר שהקריבו קרבן שלא הותר לפני ה'. אף על פי שמותם אירע זמן מה קודם לכן, התורה מזכירה לנו את האירוע הטרגי הזה, בדיוק כאשר אהרון נקרא לשוב לאותו המקום ממש, מקום המלא ביראה ובצער.

הפרשה השנייה של השבוע, "קדושים", המכונה לעתים קרובות "לב התורה", נפתחת בציווי עוצמתי: "קדושים תהיו, כי קדוש אני ה' אלוהיכם". פרשה זו מלמדת כי קדושה אינה נוגעת רק לטקסים; היא נוגעת לצדק, לחסד ולעשיית הטוב. היא כוללת כיבוד הורים, השארת מזון בשדותינו לעניים, יושר בעסקים וחיים על פי המילים הנצחיות: "ואהבת לרעך כמוך".

השנה, פרשת "אחרי מות" מרגישה אישית במיוחד. מאז ה-7 באוקטובר אנו חיים בעצב עמוק. בני ערובה עדיין מוחזקים בעזה, ומשפחות רבות עדיין ממתינות, נקרעות בין תקווה לשברון לב. כמו אהרון, אנו חיים במרחב של "אחרי מות", בצל האובדן.

אך התורה אינה מותירה אותנו באבלנו. הקב"ה אינו ממהר להחזיר את אהרון, אך בסופו של דבר הוא קורא לו לשוב, להנהיג, לשרת ולעזור להביא ריפוי.

כך גם אנו נקראים להתפלל, לקוות ולפעול; לפעול לשחרור החטופים; להביא כוח ונחמה למשפחותיהם; ולבנות עתיד שאינו מעוצב רק על ידי הכאב, אלא מלא באור, בצדק ובקדושה.

שבת שלום,

מיקול ס', BBYO