"חיי שרה" הוא סיפור על החיים; פירושו המילולי הוא "חייה של שרה". כיהודים, אנו נוהגים להשתתף באירועי מחזור החיים, בין אם מדובר בבת מצווה או בר מצווה, בחתונה או בטקס קריאת השם לתינוק. השתתפתי בכל האירועים הללו, אך מגיל צעיר השתתפתי גם בהלוויות רבות. הדרך שבה התמודדתי עם העובדה שהלכתי להלוויות בתדירות גבוהה יותר מבני גילי הייתה שהורי הסבירו לי תמיד שחיים ומוות הולכים יד ביד. כשאני חושבת על זה בדיעבד, זה דבר חיובי, כי כיהודים, אנו רואים בהלוויות אירוע במחזור החיים.

במהלך ילדותי, הלוויות תמיד נראו לי כמו טאבו. כשסבתי נפטרה בכיתה ד', הייתי בת תשע. כבר הייתי בהלוויה אחת באותה שנה, וההשתתפות בהלוויה נוספת הרחיקה אותי עוד יותר משאר חבריי. הרגשתי בודדה מאוד, כי כבר היה לי קשה להבין את האבל, וקשה לא פחות להסביר את התחושה הזאת לאחרים שעדיין לא חוו אותה. חבריי רצו לנחם אותי, אבל לא ידעו איך.

בפרשת "חיי שרה", שרה נפטרת בגיל 127. בקריאת הפרשה מצאתי נחמה בסיבה שבגללה נקראת הפרשה על שם חייה של שרה: גם לאחר מותה, היא המשיכה להשפיע על חייהם של בעלה ובנה. אברהם המשיך ורכש אדמה בכנען כדי לקבור שם את שרה, ובכך סיפק לצאצאי שרה ואברהם אתר קבורה ייעודי וקידם את ההיסטוריה הפיזית של העם היהודי בישראל של ימינו. בנוסף, אברהם מחליט ששרה הייתה רוצה שיצחק יתחתן, ולכן יצחק, בעזרת אברהם ואליעזר, מחפש אישה. בחיפושיו אחר אישה ליצחק, אברהם מחפש אישה שתוכל להנהיג את העם היהודי לאחר מותה של שרה, ושתהיה בעלת תכונות דומות לאלה של שרה. בסופו של דבר, אברהם בוחר ברבקה, והיא ויצחק מתחתנים.

?גם לאחר מותה של שרה, היא ממשיכה להותיר חותם על האנשים שהכירו אותה, ומשפיעה על חייהם באופן שלא היה מתאפשר אלמלא מותה. אף שהדבר לא החזיר את שרה לחיים כבמטה קסם, זו הייתה דרך עבור אברהם ויצחק לשלב חלק ממנה בחייהם הנוכחיים, שכן שרה המשיכה להנחות את מעשיהם גם לאחר לכתה. במדרש קהלת נאמר: "כי החיים יודעים שימותו" – אלה הם הצדיקים, שאפילו במותם נקראים חיים. הדבר מספק לעם היהודי הסבר התואם את פרשת חיי שרה, שכן אף על פי שהיא מתה, נשמתה נשארת חיה במובן זה שהיא ממשיכה להשפיע על החיים.

כמה חודשים לאחר שסבתי נפטרה, פרצה מגפת הקורונה. כמו רוב המשפחות, גם המשפחה שלנו התלכדה בתקופה הזו, מכיוון שהיינו סגורים בבית במשך חודשים. אני זוכרת היטב את הורי אומרים שזו הייתה משאלתה של סבתי, שכן היא הייתה התומכת הגדולה ביותר בעיקרון של "המשפחה קודמת לכל". במובן מסוים, היא היא זו שהנחתה את הדרך שבה המשפחה שלי התמודדה עם הקורונה, וקיבלה אותנו קרוב יותר זה לזה.

פרשת "חיי שרה" ממחישה כי מותו של אדם אינו אומר שהוא נעלם לעד, רעיון שרבים יכולים להזדהות עמו בימינו. קריאת הפרשה מהווה דרך להתמודד עם האבל באור חיובי, ויכולה להשפיע על האופן שבו אנו בוחרים לחיות לאחר מותו של אדם יקר.

שבת שלום,

עלייה גוטמן