כולנו עושים טעויות. אנחנו נופלים, אומרים דברים שהיינו מעדיפים שלא לומר, או מקבלים החלטות שגורמות לתוצאות שלא צפינו. "האזינו", השיר האחרון של משה, מכיר במציאות הזו של עם ישראל. הוא מתאר כיצד הם ישכחו, יפנו עורף ויתקשו כתוצאה מכך. אך הוא גם מדגיש שהסיפור לא נגמר כאן.

פרשת "האזינו" מזכירה לנו שכל בחירה חשובה. התעלמות מבעיה או מאחריות לא תגרום להן להיעלם. למעשינו יש השלכות על חברויותינו, על הכיתות שלנו, על הצוותים שלנו ועל הקהילה שלנו. משה מסיים את דבריו בהדגשה שהתורה אינה דבר מופשט — היא החיים עצמם. היהדות אינה רק ההיסטוריה שלנו; היא מדריך חי לאופן שבו אנו בוחרים ופועלים מדי יום.

מסר זה חשוב במיוחד בתיכון. טעויות אינן מוחקות את העתיד — הן מאתגרות אותנו ללמוד ולבנות מחדש. ללמוד קשה לקראת שיעור ובכל זאת להיכשל במבחן. לשבת בקפיטריה ולהבין שחוג החברים שלך השתנה. להצטרף לקבוצה או למועדון חדש ולא להרגיש שייך בהתחלה. לומר משהו לחבר ולהתחרט על כך. להשוות משחק או תחרות גרועים לרגעי השיא של כולם. אלה הם מכשולים אמיתיים, אבל הם לא סופיים. ציון גרוע אחד, הופעה אחת או צעד אחד לא נכון לא מגדירים אותך.

המסר של פרשת "האזינו" ברור: כישלונות אינם סוף הסיפור. הם חלק מהמסע, והם מעצבים אותנו והופכים אותנו למי שאנחנו.

שבת שלום,

ליליאן צייץ, GJR