פרידות הן תמיד קשות. בין אם מדובר בסיום הלימודים, עזיבת מחנה, מעבר דירה או אפילו סיום חברות, רגעים אלה עלולים להיות מכבידים. אך פרשת השבוע, פרשת "ויילך", מציעה לנו כמה תובנות בנושא.

אף על פי שפרשת "ויילך" היא אולי אחת הקצרות בתורה, היא מתארת רגע מכריע בהיסטוריה שלנו: פרידתו של משה, כשהוא מעביר את ההנהגה ליהושע וצופה בבני ישראל נכנסים לארץ ישראל. בשלב זה, משה בן 120. הוא יודע שזמנו כמעט תם, והוא עומד להיפרד מבני ישראל, העם שהנהיג במדבר במשך 40 שנה. דרך ניסים, מלחמות, משברים ופריצות דרך, הוא היה קולו של הקב"ה ולבו של העם. אך כעת הגיע הזמן להיפרד.

משה, בהצהרתו האחרונה לעם ישראל, אומר: "היו אמיצים וחזקים, אל תיראו ואל תחתו מפניהם", הוא אומר, "כי ה' אלוהיכם הוא ההולך עמכם".

הוא מזכיר לעם ישראל כי אף על פי שהוא כבר לא נמצא איתם פיזית, התורה ותורתה יהיו שם כדי להדריך אותם. כמו כן, הוא מכריז על מצוות "הקהל", שבה, אחת לשבע שנים, על כל העם היהודי להתאסף כדי לשמוע את קריאת התורה יחד. גם לאחר לכתו, משה מבטיח שהתורה תישאר חיה ותועבר הלאה, ושאנו נישאר מחוברים זה לזה. השפעתו על העם היהודי אינה נעלמת, אלא רק משנה צורה.

עבורנו, Alephs , פרשת "ויילך" מזכירה לנו שפרידות אינן רק סופים, אלא מעברים. הן פותחות דלת לצמיחה, למנהיגות חדשה ולקשר עמוק יותר עם עצמנו ועם הזולת.

לומר שלום דורש אומץ. זה לא סימן לחולשה, אלא דווקא לעוצמה אדירה, כי זה אומר שאתם אמיצים מספיק כדי להתקדם, וחכמים מספיק כדי לבחור בדרך אחרת! לכן, כשיגיע הזמן לקחת צעד אחורה, לשחרר או להמשיך הלאה, זכרו את מה שמשה ופרשת "ויילך" מלמדים אותנו: פרידה אינה סוף הדרך. היא יכולה להיות הדרך הברורה ביותר, אך גם החזקה ביותר, להתחיל משהו חדש.

​

שבת שלום!

עדן סיטרון

אזור עמק קונטיקט