פרשת שמות עוסקת בחייו של משה. בבגרותו הוא עוזב את ארמון מצרים ורואה במו עיניו את סבלו של עמו. לאחר שהרג מצרי שהיכה עברי, נאלץ משה לברוח למדיין, שם הוא נושא לאישה את ציפורה והופך לרועה צאן. 

ה' מתגלה למשה בדמות סנה בוער בהר חורב ומצווה עליו לשוב למצרים כדי להוציא את בני ישראל לחופשי. בתחילה משה מסרב לקריאה, בטענה שהוא חסר ביטחון עצמי ואינו בעל כושר דיבור, אך ה' מרגיע אותו וממנה את אחיו, אהרון, לדוברו. 

עם שובם למצרים, משה ואהרון אוספים את זקני בני ישראל, המאמינים לדבריהם. אולם, כאשר הם מציגים בפני פרעה את דרישת ה', הוא מסרב ומכביד עוד יותר על עבדי בני ישראל. הפרשה מסתיימת בנימה מתוחה זו, כאשר משה שואל את ה' על הסבל הגובר של העם. 

אני חושב שכולנו שאלנו את עצמנו לפחות פעם אחת: "אם אלוהים קיים, מדוע יש סבל?", "אם אלוהים קיים, מדוע התרחשה השואה?", "אם אלוהים קיים, מדוע התרחשו אירועי ה-7 באוקטובר?", "אם אנחנו 'העם הנבחר' של אלוהים, מדוע יש לנו כל כך הרבה קשיים?".

בהקשר זה, אני מאמין שכל יהודי תהה לפחות פעם אחת בחייו על הקב"ה ועל מעשיו. ואין תשובה אחת נכונה. יש אלף פרשנויות, מיליוני אנשים עם מיליוני תשובות. אבל לפעמים, אין תשובה. זה פשוט עניין של תהייה, חשיבה ופרשנות של מיליוני האפשרויות, בלי שתהיה תשובה נכונה.

כי זהו מהות היהדות; להיות יהודי פירושו לשאול שאלות. ביהדות, אנחנו תמיד שואלים שאלות, כמו בערב הסדר, שבו אנו שואלים את ארבע הקושיות. התלמוד שלנו, בכך שהוא מתעקש שנשאל שאלות, מאפשר לנו לפקפק. השם "ישראל" מתפרש לעתים קרובות כ"מי שמתאמץ, נאבק או מתמודד עם הקב"ה". היהדות, משורשיה, דוחפת אותנו לשאול, לקרוא, לחקור וללמוד. 

אבל אם אין תשובה אחת נכונה, מה גורם לנו להאמין? להחזיק באמונה? לבטוח בה'?

אני אישית פקפקתי פעמים רבות. עד כדי כך שהגדרתי את עצמי כאתאיסטית, ולא כיהודייה. לפני כמה חודשים מצאתי את עצמי ב"קאלה הבינלאומית". השתתפנו באחת מההרצאות הרבות על יהדות. על אמונה. כמה מהמחנכים היהודים ערכו סבב שאלות ותשובות על כל נושא. הרבה בני נוער אחרים שאלו על דת ומסורת, והרגשתי כמו זרה בין כולם. לבסוף, החלטתי לשאול שאלה בעצמי: "האם את חושבת שזה בסדר לשאול שאלות על אלוהים כיהודייה?" אחת המחנכות (שהייתה במקרה רבנית) ענתה לי. היא אמרה לי: "הדבר הכי יהודי שאת יכולה לעשות זה לשאול שאלות". ב"קאלה" קיבלתי מרחבים רבים להרהר בזהותי היהודית. לשאול שאלות על הקב"ה. אבל גם למצוא דרך להאמין. הדרך שלי להאמין. 

גם בלי תשובה מושלמת, מצאתי מענה לשאלותיי. ועדיין, גם עכשיו, אני ממשיך לשאול שאלות.

אני מזמין אתכם כולכם להרהר. לשאול שאלות על הקב"ה ועל מעשיו. לשאול שאלות. לשאול את חבריכם, את משפחתכם, את הרב שלכם, את הסניף שלכם, את הקהילה שלכם. כי להיות יהודי פירושו לשאול שאלות; זה מה שהופך אותנו למי שאנחנו. 

שבת שלום,
איימי הורנשטיין
BBYO